מחקר אקראי, פתוח והשוואתי של טיפול באנטקאביר (ברקלוד, BMS) מול טיפול באדפוביר (הפסרה פתיאון\גלקסו), בוצע בחולים עם הפטיטיס B כרונית שהיו בעלי דקומפנסציה הפטית (Child-Turcotte-Pugh score ≥7). חולים מבוגרים חולקו באקראי וטופלו (n=191) יומית עם אנטקאביר 1 מ"ג או עם אדפוביר 10 מ"ג למשך 96 שבועות מהמועד שבו בוצע החלוקה האקראית של המטופל האחרון.
עוד בעניין דומה
החולים היו חיובים או שליליים לגבי נוכחות של אנטיגן e של הפטיטיס (B (HBeAg וטופלו או לא טופלו עם אנלוגים נוקלאוזידים/נוקלאוטידים. נקודת הקצה העיקרית ליעילות הייתה הירידה הממוצעת ברמת ה-DNA של וירוס ההפטיטיס (B (HBV בסירום, כפי שנקבעה ע"י תגובת השרשרת של פולימראז (PCR), בשבוע 24, והותאמה לערך הבסיס של ה-DNA של HBV ולמצב התנגודת ללאמיבודין, באמצעות ניתוח רגרסיה לניארית.
אנטקאביר הראה עליונות על פני אדפוביר עבור נקודת קצה זו
(treatment difference 1.74 log10 copies/mL[95% confidence interval – 2.30, -1.18]; P<0.0001)
קבוצת האנטקאביר הראתה שינוי גדול יותר, יחסית לנתוני הבסיס של DNA HBV בכל נקודות הזמן עד לשבוע 48 וחלק יחסי גבוה יותר של חולים שהשיגו DNA HBV < 300 עותקים למ"ל בשבועות 24
(entecavir 49%; adefovir 16%; P < 0.0001) ו-48 (entecavir 57%; adefovir 20%; P < 0.0001).
בערך שני שליש מחולים בשתי הקבוצות הראו שיפור\התייצבות בסטטוס Child-Turcotte-Pugh. המודל עבור שינוי ציון מחלת כבד בשלב סופי, בשבוע 48 היה -2.6 עבור אנטקאביר ו- -1.7 עבור אדפוביר. שיעורי תופעות הלוואי היו דומים בשתי הקבוצות. השיעורים המצטברים של קרצינומה הפטוצלולרית היו 12% עבור אנטקאביר ו- 20% עבור אדפוביר. שיעורי תמותה מצטברים היו23% עבור אנטקאביר ו- 33% עבור אדפוביר. שיעורי התמותה בשבוע 24 היו 12% בשתי הקבוצות.
החוקרים הסיקו כי אנטקאביר הראה יעילות וירולוגית גבוהה יותר מאדפוביר באוכלוסייה של חולים עם הפטיטיס B כרונית ודקומפנסציה הפטית. יתרונות ביוכימיים וקליניים הודגמו אף הם. אנטקאביר נסבל היטב ושיעורי תמותה מוקדמים היו עקביים עם השיעורים שנצפו באוכלוסיות דומות שטופלו עם לאמיבודין.
מקור: