בימים אלה החלה בדיוניה ועדה ציבורית אשר מינה משרד המשפטים בסוגיה סבוכה ורגישה הנוגעת לשאלת היקף ההגדרה המשפטית של "הולדה בעוולה". המלצות הוועדה תוגשנה לבית המשפט העליון אשר דן בסוגיה בהרכב מורחב של שבעה שופטים במקרים מאוחדים בהם תביעה לפיצוי כספי של ילודים שנולדו עם מומים המוגדרים כקלים התקבלה או נדחתה בערכאה נמוכה יותר.
עוד בעניין דומה
שורות אלה נכתבות לידיעת רופאים שאינם מצויים בתחום שכן מדובר במאבק חשוב שיש לו, לדעתנו, השלכות מרחיקות לכת על התנהלות רופאי הנשים ורופאים נוספים העוסקים בליווי ויעוץ נשים הרות.
"הולדה בעוולה" הוא בבסיסו מונח משפטי, המאפשר פיצוי כספי בתביעת רשלנות רפואית להורי תינוקות שנולדו עם נכויות, אם נקבע שצוות רפואי התרשל בכך שהוא לא התריע מראש או אבחן מום ונקבע שאילולא ההתרשלות, ההורים היו נמנעים מהריון או מבצעים הפסקת הריון.
פסק הדין המכונן בנושא "הולדה בעוולה" ("פסק דין זייצוב") קבע שבאותה תביעה התינוק שהגיש את התביעה היה פגוע במידה כזו שניתן לומר שטוב היה לולא נולד. בהמשך הושרש מטבע הלשון, שלא נעשה בו שימוש בפסק דין זה, "טוב מותי מחיי", המבטא מום בדרגת חומרה קשה שאין לגביו מחלוקת שיש להחיל עליו את ההגדרה של הולדה בעוולה. באותו פסק דין נחלקו שופטי בית המשפט העליון לגבי ההיקף של הולדה בעוולה (שניים סברו שיש להכילו על כל מום, קטן כגדול, ושניים סברו שיש להחילו רק על מומים קשים כמתואר לעיל). בהעדר חקיקה של הכנסת בנושא ובהעדר החלטה מחייבת של בית המשפט העליון, נוצרה עמימות משפטית ושופטים בערכאות נמוכות קיבלו או דחו תביעות בעילת הולדה בעוולה באותו מום (חסר כף יד).
היועץ המשפטי לממשלה פנה לבית המשפט העליון בבקשה לדחות את הדיון לשם הקמת ועדה ציבורית אשר תדון בנושא תוך ציון העובדה ש"שאלת קיומה והיקפה של עילה נזיקית בגין הולדה בעוולה היא אכן שאלה משפטית, אך בבסיסה מדיניות שיפוטית היונקת ממערכת הערכים של המשפט והחברה בישראל, תוך איזון ביניהם. במערכת ערכים זו שלובים וכרוכים היבטים רחבים להיבטים המשפטיים, ומעורבות בה סוגיות של ערכים, מוסר, אתיקה ורפואה".
בית המשפט העליון נענה לבקשה ואכן, ועדה ציבורית בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אליהו מצא, יושבת על המדוכה והמלצותיה צפויות להיות מוגשות בתוך מספר חודשים.
עמדת האיגוד הישראלי במיילדות וגינקולוגיה הובאה לבית המשפט העליון במסגרת הבקשה שאושרה, במעמד של "ידיד בית המשפט". הגישה הבסיסית הינה שרופאי הנשים מטפלים ומחויבים הן לאם והן לעובר וככל שיש לכבד אוטונומיה של מטופלים, הרי שבנושא מורכב זה, הנוגע בעיקרון של קדושת החיים, כל מדינות העולם, בהן יש עדיפות עליונה לזכויות הפרט, האחריות לגורל ההריונות חלה על החברה.
מבלי להיכנס לפרטים הנוגעים לחומרת המום והפתרון שהוצע, המתבסס על הנחיות משרד הבריאות לגבי הפסקות הריון, לפיהן אין לאשר בשלב החיות הפסקת הריון עקב מום הכרוך במגבלה קלה, וכי אין לאשר הפסקת הריון בשליש השלישי להריון במקרה של מגבלה בינונית בתפקוד, הננו סבורים שלא נכון ולא ראוי לסווג מום שבו הפרט צפוי לנהל את חייו באופן עצמאי, ולמצוא בחייו מקור לסיפוק ומשמעות בדומה לאדם בריא, כאל הולדה בעוולה.
לסיווג כזה יש מסר חברתי שלילי, לפיו פרטים הלוקים במומים הם "יצורים נחותים" שמוטב היה לולא באו לעולם. החלטה המאמצת את הגישה לפיה כל מום, קטן כגדול, הנו הולדה בעוולה לא תאפשר לרופאים המטפלים בנשים הרות לתת להן ייעוץ ענייני ומקצועי ותהפוך את עבודת הוועדות להפסקת הריון לבלתי אפשרית.
יש לקוות שהקו המנחה לפיו יש להציב סייגים לסוגיית "הולדה בעוולה" יגבר וכי המערכות ימצאו את הדרך לתת לכל הפגועים מלידתם, בכל דרגות החומרה, פיצוי כספי הולם שיסייע בידם לתפקד ולהשתלב בחברה.
עוד בנושא:
העשייה הרפואית בצל ההולדה בעוולה