חוקרים מאוניברסיטת UCLA בדקו את ההשפעה של התבוננות בפנים של דמויות משמעותיות בחיינו על התגובה שלנו לכאב גופני.
עוד בעניין דומה
כאשר התבוננו המשתתפים בניסוי בתמונות של בן/בת-זוג בזמן סטימולציה של כאב, עצמת הכאב שעליה דווחו היתה נמוכה יותר מזו שדווחה כאשר התבוננו המשתתפים בתמונות של אנשים זרים או בתמונות של חפצים.
במקביל לירידה בעצמת הכאב, נצפו שינויים בפעילות הנוירולוגית באזורים שונים במוח: בחלק הדורסלי של הסינגולט קורטקס הקדמי ובאינסולה הקדמית נמצאה ירידה בפעילות, בעוד שבחלק הונטרו-מדיאלי של הקורטקס הפרה-פרונטלי (VMPFC) נמצאה עלייה בפעילות. יתרה מכך, העלייה בפעילות ב-VMPFC הייתה ביחס ישר למשך של הקשר האינטימי עם האדם שבתמונתו צפו, ולמידת התמיכה שייחסו לו בקשר. העלייה בפעילות ב-VMPFC היתה ביחס ישר לירידה בפעילות הנוירולוגית באזורים שקשורים בכאב ובירידה בעצמת הכאב שדווחה.
הממצאים מחזקים את הרעיון שדמויות משמעותיות בחיינו משדרות לנו תחושת ביטחון, ומצביעים על תפקיד של VMPFC בתגובה לערך הביטחון של בן/בת-הזוג.
ערכה: ד"ר דורית שנון
מקור: