דעות

מגה-חיים: בדרך לרפואת תחזוקה עתידית

כבר במאה הנוכחית אנו עתידים שינויים ועלייה משמעותית בתוחלת החיים. בקרוב מאד יהיו רופאים שכל תפקידם הוא למנוע הופעת מחלות כרוניות בקרב בני 50 פלוס ורופאי תחזוקה, שיטפלו במי שכבר הגיעו לזיקנה פתולוגית ורוצים למקסם את חייהם

ככל שאנו מתבגרים, אנו מגלים יותר עניין בתוחלת החיים. הרפואה היא הגורם העיקרי (אם כי לא היחידי) להאצת תוחלת החיים, והיא הבסיס להיווצרותו של גל הצונאמי המתגבש כעת, שעתיד לשנות את המרקם החברתי שלנו עוד במאה הנוכחית.

בבסיס מדע הרפואה עומד העיקרון המוסרי הנעלה וחסר הפניות של ריפוי והארכת חיים. התוצאה של עקרון זה, תופעת מגה-החיים בעולם המערבי, כלומר חיים מאד ארוכים במונחי הזמן הקיימים כיום, מולידה השלכות שאינן חד ערכיות. חלקן של ההשלכות יביאו את הקפיטליזם הרפואי ואת הפערים בין אנשים ובין חברות שלמות לרמות בלתי נסבלות.

אין שום מניעה מבחינתי לקבל כעובדה את גיל 120 כגיל פטירתו הטבעית של משה רבנו, כיון שאין חולק על כך שזקנים היו כאן מאז ומעולם. אין גם חולק על כך שעד לואי פסטר תוחלת החיים הממוצעת מעולם לא הגיעה ל-40, וללא סר אלכסנדר פלמינג ייתכן שהאנושות היתה נשארת בתוחלת חיים ממוצעת של פחות מ 50 שנה, גבוהה מממוצע תוחלת החיים כיום בחלק ממדינות אפריקה.

העובדה הקשה יותר להבנה היא שקיומה של שכבת הזקנים כקבוצת גיל מבודלת ובעלת משמעות ונפח, הוא תופעה שקיימת ב-50 השנה האחרונות בלבד. חקר הזיקנה, שצמח מפסיכולוגיה וסוציולוגיה, יכול להציג תיאוריות רק החל משנות ה-60. לכן, שני החוגים לגרונטולוגיה, באוניברסיטאות בחיפה ובבאר שבע, הם בגדר ינוקא, שבקושי יכולים לחגוג בר מצווה מהיווסדם.

זיקנה היא תקופת חיים קצרה יחסית בערוב ימיו של האדם. במכון 'הרצג' לחקר הזיקנה בתל אביב שמעתי מפי רופא גריאטרי הגדרה ששבתה אותי: "עבורי זקן", אמר הרופא, "הוא מבוגר שהפסיק להיות חולה והחל להיות חולה שביר".

זיקנה אינה תקופת חיים של עשרות שנים. בספרי, בפרק הנקרא "הפסיכולוגיה הישנה והשגויה של הזיקנה", אני מסביר עד כמה ההגדרה האוניברסאלית הנוכחית של גיל הזיקנה בעייתית ומעכבת את ההבנה. הגדרה זו נקבעה על ידי הקנצלר ביסמארק והוטמעה בימי רוזוולט. לא פחות מטעות הן ההגדרות המשמרות את גיל המעבר המיתולוגי לזיקנה באמצעות חלוקה מלאכותית עוד יותר לתתי גילאים של זיקנת עשרות השנים: לזיקנה צעירה, לזיקנה אמצעית ולזיקנה מופלגת.

תוחלת החיים העולה אדישה להגדרות גיל שמתעלמות ממנה או מפרשות אותה בדיעבד. ממוצע הגילאים שעלה יצר במאה הקודמת את שכבת גיל הזקנים ויוצר כעת שכבת גילאים חדשה, שלא היתה בעבר. שכבת גיל זו מבודלת משכבת הגיל השלישי שמעליה בכך שאין בה ירידה תפקודית פיזיולוגית ומנטאלית לאורך עשרות שנים, כיום מגילאי 50 לערך ועד גילאי ה-80, ובקרוב יחסית עד גילאי 3 הספרות.

זוהי שכבת גיל ייחודית שתהיה הגדולה ביותר כמותית, וגם החשובה ביותר מבחינה כלכלית. בספרי אני מציע לקרוא לה 'אנשי הגיל השני', אוכלוסיה שזוכה כעת במחזור חיים נוסף פעיל, שאינו זיקנה לגווניה, ושלא היה קיים בעבר.

העיסוק בהשפעות שיהיו למגה החיים עלינו מחייב את החוקר לנוע מעובדות בעבר, ניתוח ההווה והקשה לגבי העתיד. עתידנות אינה מדע מדויק ואינה ניתנת לאישוש אמפירי. בכפוף להסתייגות זאת, אני מבקש להציג את תחזיתי גם בתחום החלוקה המסורתית הקיימת של רפואת ילדים, משפחה, גריאטריה.

להערכתי, ההבנה לגבי היווצרותה של שכבת הגילאים החדשה עשויה להביא למיסודן של שתי התמחויות חדשות ברפואה: רופא המניעה, אליו יגיעו אנשים בריאים בשנות החמישים לחייהם, שירצו לדחות את הופעת המחלות הכרוניות שלהם, ורופא התחזוקה, שמומחיותו היא התקופה האחרונה בחיים, המטפל במי שגופם כבר קרס מבחינה פיזיולוגית ונמצאים במצב של זיקנה פתולוגית, אך מבקשים למקסם את חייהם בכל מחיר. רפואת התחזוקה היא כמובן נושא שטרם גובש, ומבוסס על אותם מחקרי הווה שמקבלים את התווית של "רפואת העתיד".

לעומת זאת, בכל הקשור לרפואת המניעה, אנחנו מדברים על הווה ידוע. לא אכביר מילים בנושא זה באתר שקוראיו הם רופאים, לרבות כל הקשור לבעייתיות שבחלוקת המשאבים שבמניעה ובפיתוח דיסציפלינת הרפואה למניעה. אסתפק באזכור שמניעה ראשונית הינה יעד חשוב של ארגון הבריאות העולמי, משרד הבריאות וקופות החולים. יתרה מכך, המדינה הראשונה שתראה לטווח ארוך, תעניק לרופאיה את מלוא המשאבים וההכשרה לחקור וללוות את אזרחיה לפי עקרונות רפואת המניעה – תוביל חברה שלמה למגה חיים.

ביקושים לרפואת המניעה יאמירו בשנים הקרובות, מעבר למכונים הפרטיים, בדיקות הסקר והרופאים המומחים, כל אחד בתחומו. המודעות הזו תביא בקרוב אוכלוסיה גדלה והולכת להפנמה שהסיכוי להגיע למגה חיים אינו מבטיח חיים ארוכים מאד. הבריאים האלה יבינו שלא די בעצות כלליות על הפסקת עישון, שמירת BMI, בדיקות לחץ דם, דם סמוי, קולונוסקופיה, ניתוחים גנטיים או ממוגרפיות לגילוי ומניעה שניונית. ההבנה הזו תיצור ביקושים למניעה שיטתית על כל היבטיה. הביקושים הם שייצרו את ההבדל ביחס הראוי לרפואת המניעה.

לפיכך, אני ממתין לראשון, שיציג עצמו כך: "שלום אני רופא המניעה העברי הראשון שזוהי כל מומחיותו ועיסוקו היחיד. הלקוחות שלי הם אנשים בריאים שמבקשים למקסם את חייהם ולדחות את הופעתן של המחלות הכרוניות".

נושאים קשורים:  דעות,  זיקנה,  תוחלת חיים
תגובות