חוסמי בטא משמשים תדיר בטיפול של יתר לחץ דם, אנגינה, הפרעות קצב (אריתמיה) ואי ספיקת לב. אך חוסמי בטא מפחיתים גם את הרמות של ההורמון הסופוריפי – מלטונין, מה שעשוי להסביר חלק מתופעות הלוואי המדווחות ובכללן נדודי שינה ליליים ועייפות במשך היום. לכן, במסגרת ניסוי קליני, החוקרים בחנו האם תוספת לילית של מלטונין תשפר את השינה בחולים עם יתר לחץ דם שטופלו בחוסמי בטא.
עוד בעניין דומה
16 חולים ביתר לחץ דם (בגילאים 45-64, מתוכם 9 נשים) שהיו מטופלים בחוסמי הבטא, אטנולול או מטופרולול, השתתפו בניסוי קליני אקראי, בעל סמיות כפולה, מבוקר אינבו ומקביל. הניסוי כלל 2 ביקורים במעבדה (כל אחד בן 4 ימים) שבמהלכם נבחנה השינה שלהם באמצעות פוליסומנוגרפיה, בחדר פרטי, עם בקרת רעש וחשוך לחלוטין, במהלך שינה אפשרית של 8 שעות.
לאחר הערכת נתוני תחילת הניסוי בביקור הראשון, המשתתפים חולקו אקראית לכאלה שקיבלו מלטונין 2.5 מ"ג או לכאלה שקיבלו אינבו, כל לילה למשך 3-4 שבועות. לאחריהם נבחנה השינה שלהם שוב במהלך הביקור השני בן ארבעת הימים. נתוני אדם אחד לא נכללו בניתוח הנתונים בשל אי יציבות במינוני תרופותיו.
דווחו ערכים שהותאמו לערכי הבסיס.
3-4 שבועות של תוספת מלטונין (M) הגדילו את זמן השינה הכללי (אינבו: 387 דקות, מלטונין 424 דקות, P=0.046), הגדילו את יעילות השינה (81% vs. M 88%; P=0.046) והפחיתו את התקופה הלטנטית לתחילת השינה (16 min vs. M 5 min; latency to Stage 1; P=0.007), כפי שנקבע באמצעות פוליסומנוגרפיה במעבדה.
מלטונין לא השפיע באופן משמעותי על משך השלבים השונים של השינה, למרות שהעליה במשך השינה בשלב 2 גבלה במשמעותיות (232 min vs. M 271 min; P=0.051). כמו כן, במהלך 3-4 שבועות בעת השימוש במלטונין ושינה בבית, מלטונין שיפר באופן משמעותי (נבחן בבדיקה אקטיגרפית) את משך השינה הכללי vs. M 390 min; P=0.011) (377 min ואת יעילות השינה (78% vs. M 81%; P=0.007) אך לא השפיע על התקופה הלטנטית לתחילת השינה.
החוקרים הסיקו כי בחולים עם יתר לחץ דם המטופלים בחוסמי בטא, תוספת לילית של מלטונין משפרת באופן משמעותית את איכות השינה כפי שנקבעה באמצעות פוליסומנוגרפיה במעבדה וע"י בדיקה אקטיגרפית בבית.
מקור: