דעות

חייבים לשקם את רפואת השיקום

קיים יחס הפוך בין חשיבותה של רפואת השיקום לבין הנכונות של רופאים צעירים להתמחות בתחום זה. לא ירחק היום שלא נצליח להעניק טיפול ראוי לפצועים בהיתקלות הבאה

בשבוע שעבר הרכינה מדינה שלמה את ראשה והתייחדה עם זכרם של אלפי הנופלים על הגנת המדינה. רבים מאיתנו חזרנו ביום הזה אל הזכרונות מהחבר שאיננו, מהשכן שלא שב ובוודאי מהאב או מהאח ששמם נחקק לעד במצבת אבן. מי מאיתנו לא מחסיר פעימה כאשר באמצעי התקשורת שוב מדווחים על היתקלות של כוח צה"ל. מי מאיתנו לא מרשה לעצמו לשחרר אנחת הקלה, כאשר מעדכנים כי בתקרית האמורה אין לצה"ל הרוגים, "רק" פצועים.

עבור אותם לוחמים, ובוודאי בעבור משפחותיהם, הפציעה הזו היא תחילתו של מסע ארוך. זה מסע רווי מכאובים, פיזיים ונפשיים, מסע מורכב ורב-מהמורות, מורדות ועליות, מסע בדרך אל השיקום.

עבורנו, הרופאים המתמחים בשיקום, מהווה אותה ידיעה על "שני פצועים קשה בהיתקלות כוח צה"ל בסמוך לרצועה", את ראשיתה של היכרות ארוכה עם מטופלים חדשים, אותם אנחנו מלווים על-פי רוב מהרגע שבו נוחת המסוק במנחת בית החולים, לעתים משך חיים שלמים.

בשונה מתחומי רפואה רבים אחרים, הליווי המקצועי של רופאי השיקום אינו מסתיים עם שחרורו של המטופל מבית החולים. את רוב הפצועים נשוב ונפגוש גם שנים ארוכות לאחר הפציעה, נתמוך ונלווה, ניתן מענה להשלכות של הפציעה אשר חלקן שבות וצצות גם עשרות שנים לאחר האירוע עצמו.

אל המסע הארוך בדרך לשיקום אנחנו יוצאים לעתים גם כשלצדנו שברי-אדם, אנשים צעירים מרוסקי איברים ונפש, ובמבט ראשון קשה כמעט בלתי-אפשרי לדמיין את הרגע שבו יעמדו שוב על רגליהם ויתפקדו באופן עצמאי. שנה אחר-כך יש מביניהם כאלו המחזירים לעצמם את היכולת לתפקד, ולנו, המלווים אותם על כל צעד, אין סיפוק גדול מכך.

בלתי אפשרי להשיג מתמחים חדשים

רפואת השיקום בישראל היא מהמובילות בעולם. עם זאת, באופן פרדוקסלי ומצער עד מאוד, קיים יחס הפוך בין חשיבותה של רפואת השיקום לבין הנכונות של רופאים צעירים להתמחות בתחום זה. התופעה הזאת מוסברת בכך שלרפואת השיקום לא נקשרה במרוצת השנים תהילה של ממש והיא עשויה אף להיחשב לאפרורית בהשוואה לתחומים אחרים. הוסיפו לכך את העובדה שלתחום השיקום אין פרקטיקה פרטית, ובמצב ההשתכרות הנוכחי - משמעות הדברים היא יכולת השתכרות מוגבלת ביותר לרופאים העוסקים בתחום - וקבלו מתכון המציב צל כבד על עתידה של רפואת השיקום בישראל.

כמנהל מחלקת שיקום, אני נתקל במצוקה הזו בכל פעם שאני מנסה לגייס רופא צעיר למחלקה ואפילו רופא ותיק המיועד לתפקיד ניהולי. אפשר להבין אותם - אם רופאה בבית החולים השיקומי, בעלת 27 שנות ותק, חוזרת הביתה עם משכורת חודשית של 8,000 שקל, למה אנו מצפים מדור העתיד של הרפואה הישראלית?

רפואת השיקום, כמו גם שורת מקצועות רפואיים נוספים, זקוקה בעצמה לשיקום של ממש. חבריי ואני יצאנו למאבק על עתידה של מערכת הבריאות הציבורית, כדי שבאותן התמחויות רפואיות הסובלות מהזנחה רבת-שנים, יוקצו המשאבים הנדרשים שיאפשרו להזרים דם חדש של רופאים צעירים אל המחלקות והמרפאות. כך תעלה קרנו של המקצוע ולעוסקים בו יהיה אופק ותהיה גאווה ויכולת השתכרות ראויה.

אנחנו נאבקים על כך שמספר תקני הרופאים העוסקים בשיקום יהיה גדול יותר, וכמוהו גם מספר המיטות, וכך נוכל לסייע לשיקומם של רבים יותר. היעדרן של מחלקות שיקומיות בפריפריה, מחדל שגם מבקר המדינה נדרש לו בעבר, מהווה אף הוא נקודה כואבת ומטרידה בעתידו של השיקום בישראל.

בימים בהם כל אחד ואחת מאיתנו מבקש לחבק ולאמץ אל לבו את מי ששילם בגופו ובנפשו את מחירה הכבד של הגנת המדינה, ראוי שנזכור כולנו כי אם לא נפעל מהר להצלתה של רפואת השיקום, לא ירחק היום בו לא נצליח להעניק לפצועים בהיתקלות הבאה את הטיפול והליווי להם הם כל-כך ראויים.

נושאים קשורים:  דעות,  מחסור ברופאים,  משכורות רופאים,  מתמחים,  שביתת הרופאים,  רפואת שיקום
תגובות
דר בראון צבי
01.06.2011, 10:33

בתגובה למכתב של דר זיו -נר.
לא מדובר רק בהשתכרות של רופא השיקום.
כיוון שהתקנים במח. שיקום מלאים היום לגבי מומחים(לפחות אצלנו בבית לוינשטיין),מומחה חדש אינו מוצא עבודה מתאימה כרופא שיקום בקהילה.נכון המומחים מועסקים,אך בעבודות שלרוב אין כל קשר לרפואה שיקומית.
אני חושב שלפחות איגוד רופאי השיקום ,אם לא ההסתדרות הרפואית כולה,צריכה לדרוש בהזדמנות זו פתיחת מרפאות שיקום בקהילה,עם צוות רב מקצועי
בכל הקופות כולל בפריפריה.למשל דרומית לגדרה מוסג השיקום לא מוכר כלל.
דר בראון