מדינת ישראל מתמודדת עם מחסור ברופאים, המתבטא בעיקר במקצועות המוגדרים כמקצועות במצוקה ובפריפריה. מחסור זה מורגש בכלל בתי החולים וגם במרכז הרפואי וולפסון. ההערכה שלי היא כי במהלך השנים הקרובות הצרכים הרפואיים רק ילכו ויגדלו, וזאת לנוכח הזדקנות האוכלוסייה והעלייה בשיעור החולים הכרוניים באוכלוסיה. לכן, חלה על המערכת הרפואית בישראל החובה להיערך לפתרונות לא שגרתיים. בין היתר, לשקול לשלב בעלי מקצועות אחרים בעשייה הרפואית.

ישנן פעילויות רבות שרופאים מבצעים כיום, אשר בעלי מקצועות אחרים יכולים לבצע באותה רמת האיכות המקצועית; לדוגמא - פעולות מנהליות ופעולות טכניות שונות. לצורך כך, יש לבצע ניתוח עיסוקים של פעולות הרופא ולאתר פעולות שהרופאים מבצעים ושניתן להעבירם לבעלי מקצוע אחרים הקיימים במערכת. למשל, ניתן לתגבר את המחלקות באמצעות מזכירות רפואיות, ואת חדרי המיון באמצעות סיוע של פרמדיקים. ככל שנתחיל ליישם הפתרונות בשלב מוקדם יותר, כך יקל עלינו להתמודד עם המצוקה.

עמיתי  ארנון אפק, אסף טוקרארי שמיס ואנוכי עסקנו בנושא בהרחבה במאמר שפורסם בכרך מספר 150 של עיתון "הרפואה". להלן חלקים נבחרים מהמאמר:

המושג רפואה הוגדר בעבר כ'היעדר חולי', בעוד שכיום מקובלת ההגדרה של הרפואה כ'רווחה גופנית, נפשית וחברתית'. ההבדל בתפיסת העולם בין שתי ההגדרות מדגים את המהפכה שעבר מקצוע הרפואה בין המאה ה–20 למאה ה–21.

בתחילת המאה ה–20 טיפלו הרופאים בחולים עם מחלות חדות. התמותה מדלקת ריאות חיידקית בקרב צעירים ובריאים הגיעה לעשרות אחוזים. כיום עוסקת הרפואה בטיפול מתמשך בחולים כרוניים על ידי צוותים רפואיים משולבים. לא עוד הרופא והאחות נושאים בנטל הטיפול לבדם. הצוות הרפואי מורכב מפיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים, תזונאים, טכנאי הנשמה ומגוון רחב נוסף של מקצועות, המהווים חלק אינטגראלי מהטיפול בחולים המורכבים. מקצועות רפואיים חדשים מתפתחים כמענה לצרכים; לדוגמה, במרכז הרפואי וולפסון מוכשרים כיום עוזרים בחדרי ניתוח וכוח עזר במחלקות העובר הכשרה תוך כדי עבודתו. אחיות מומחיות מרכזות את הטיפול הרפואי בקבוצות חולים עם מחלות כרוניות כגון סוכרת, ומצליחות להקטין את מספר האשפוזים ולשפר את איכות חייהם של החולים.

הצוותים הרפואיים נבחנים כיום לא רק בידע הרפואי, אלא גם במיומנויות הכוללות תקשורת בין אישית, אינטליגנציה, רגישות, עבודת צוות ויחסי אנוש. המרכז לסימולציה רפואית בתל השומר עוסק בהכשרה ובבחינה של צוותים רפואיים במיתארים מגוונים - מהטיפול בחולה בקהילה, דרך חדרי המיון ועד למתן טיפול רפואי בשדה הקרב. מיומנויות אישיות נלמדות ומתורגלות לראשונה בסימולאטורים ובסימולציות ורק אחר כך מיושמות בטיפול בחולים.

הייעוד של מקצוע הרפואה השתנה והתרחב, מטיפול בחולים בלבד למניעת תחלואה וקידום אורחות חיים. במרכז הרפואי שיבא נבנו משעול צעידה, 'בשביל הבריאות', וחדר אימון גופני עם מכשירי כושר לטובת המחלימים, בני המשפחה ואנשי הצוות. הצוות הרפואי מתמודד עם קשת רחבה של שיקולים רפואיים, משפטיים, כלכליים ותקשורתיים. ההכרח למצות את המשאבים המוקצים למערכת הבריאות מול העלויות הגבוהות והמאמירות של הטכנולוגיה הרפואית, השיעור והמורכבות הרפואית של החולים הכרוניים יחד עם ציפיות הציבור - כל אלה מציבים אתגר ברמה התפעולית והאתית [6].

השינויים המתוארים מציבים כיום את הרופא ועמיתיו בפני מציאות מסובכת ומאתגרת ברמה האישית והמערכתית. עדיין, המחויבות האישית, הגישה האנושית והאמפתיה הכרחיות היום כפי שהיו בימיו של הרמב"ם, שכתב בשבועת הרופא " ... את האדם בצר לו, הראני רק את האדם".

ההסתדרות הרפואית בישראל יזמה תהליך בנייה של מדד בריאות לאומי Israeli National Health Index י(INHI), שישקף את מצב הבריאות בישראל ויהווה כלי להשוואה בין ישראל למדינות אירופה לאורך השנים. מהמדד עולה, כי הבעיה המרכזית של מערכת הבריאות בישראל היא בתחום התשתיות. שיעור המיטות הכללית ל–1,000 נפש בישראל ירד לפחות מ–2, והגיע ל–1.98 בשנת 2008. מספר הרופאים והאחיות נמצא אף הוא במגמת ירידה. המשמעות היא היעדר רזרבות, כך שבתקופות החורף, לדוגמה, המסדרונות מתמלאים והצוותים קורסים תחת הנטל.

בחינת נתוני פעילות של המחלקות הפנימיות בבתי החולים מצביעה על ממוצע אשפוז נמוך מ–4 ימים ומספר קבלות למיטה עולה לרוב על 95 לשנה. המשמעות : צוותי הרפואה - הרופאים והסיעוד - חייבים להתמודד מידי יום בשחלוף של שליש עד רבע מהחולים המאושפזים.

ספק אם ניתן לטפל ולהעניק רפואה איכותית בסטנדרטים מערביים לחולים בתנאים אלו, אך בטוח שהצוותים הרפואיים נשחקים. בתנאי מחסור ברופאים וסיעוד הקיימים כיום במערכת, התוצאה היא מחסור בצוות רפואי, בעיקר במחלקות הפנימיות והכירורגיות הכלליות. הפגיעה בכוח האדם הרפואי והסיעודי מערערת את הבסיס שעליו נשען בית החולים על כלל מחלקותיו ומכוניו, כולל המרכזים המתקדמים ועתירי הטכנולוגיה.

מדינת ישראל כמדינת הגירה, התברכה במשך השנים ברופאים עולים חדשים שתרמו לקידום הרפואה. רופאים אלה הוכשרו בחו"ל על חשבונם או על חשבון מדינות המוצא, כך שעלות הכשרתם (בכסף ומשאבים) נחסכה מהמדינה.

שיעור הרופאים הגבוה באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת (3.7 רופאים מתחת לגיל 65 שנה ל–1,000 נפש בשנת 1997 בהשוואה לממוצע ה–OECD של 2.8) הפך את הרופאים למצרך זמין וזול. המערכת חיה בתחושה של שפע ברופאים, ללא צורך בהליכי התייעלות או חשיבה. המצב הנוכחי, המחמיר והולך, כופה על מערכת הבריאות לשנות תפיסת עולם, להתייחס לרופאים כאל משאב בחוסר ולחשוב 'מחוץ לקופסה'. החשיבה הקלסית דוגלת במתן תגמול כספי כאמצעי למשיכת רופאים למקצועות במצוקה. כך, ועדת הבוררות שקמה כמענה לשחיקת משכורות הרופאים בעקבות השביתה בשנת 2000, בחרה להוסיף למשכורות המרדימים, רופאי הטיפול הנמרץ והנאונטולוגים.

הבעיות בגישה הקלסית רבות. במצב של חוסר ברופאים, תוספת למקצוע אחד תוביל מיידית להעמקת המחסור במקצועות אחרים. מקצועות נוספים במצוקה כמו פתולוגיה, לא קיבלו מענה. מקצועות הפנימית והכירורגיה הכללית, המצויים אף הם במצוקה, נדרשים למספר רב של רופאים שיהפכו את נושא התמריץ לבלתי משמעותי או ליקר מאוד.

במקביל לשיקולים הנובעים מהמחסור ברופאים, עולים שיקולי יעילות ההכשרה. הסטאז'רים כיום נטולי סמכויות ואחריות, ואינם נקראים עוד דוקטור כפי שהיה נהוג בעבר. להחלטה הגורפת לאסור על הסטאז'רים להיקרא ד"ר משמעות רבה, גם אם חוקית הם אינם רופאים, וצדקו הסטאז'רים שפנו בבקשה לחייב את בתי החולים להימנע מהוספת התואר ד"ר בתגי הזיהוי.

אנו מציעים לבטל את שנת הסטאז', ולהעניק למסיימים את בתי הספר לרפואה בארץ ובחו"ל שעמדו בבחינות הרישוי את התואר ד"ר לרפואה ורישיון לעסוק ברפואה. שינוי זה חייב להיעשות בשיתוף עם דיקני בתי הספר לרפואה ומנהל הרפואה במשרד הבריאות האחראיים על שנת הסטאז'.

הנדבך השני ברפורמה המוצעת הוא שינוי מבנה ההתמחות. אנו מציעים לבסס את המעמד של מקצועות היסוד: פנימית, כירורגיה ורפואת ילדים ולאפשר למתמחים מסלול קצר להתמחויות העל המבוקשות.

ההתמחות העתידית תורכב משני שלבים:

שלב א' - התמחות יסוד בפנימית, כירורגיה או ילדים שתימשך שנתיים רצופות במחלקת האם. תקופה זו איננה נופלת דה פקטו מהמצב הקיים בפנימיות, שכן הסבבים הרבים מקצרים מאוד את ההתמחות. בתום השלב תיערך בחינת שלב א'.

שלב ב' - בסיום מחלקות היסוד, יוכלו המתמחים לבחור בהמשך ההתמחות במקצועות הבסיס או להמשיך התמחות ישירה בתתי המקצועות השונים. בוגרי פנימיות ימשיכו לתת התמחות בקרדיולוגיה, גסטרואנטרולוגיה וכדומה; בוגרי הכירורגיה ימשיכו לאורולוגיה, פלסטיקה, נוירוכירורגיה ועוד; בוגרי ילדים ימשיכו לתתי ההתמחויות בילדים; ומקצועות מסוימים כגון רפואה דחופה וטיפול נמרץ, יהוו המשך ישיר של שלושת המסלולים.

נדרשת חשיבה נוספת לגבי מספר מקצועות באם להשאירם במתכונת הקיימת. חלקם בשל הייחודיות ואחרים בשל המצוקה והביקוש הנמוך (הרדמה, פתולוגיה, פסיכיאטריה ).הרפורמה המוצעת בהתמחות חייבת להידון במועצה המדעית, שהיא הגוף המקצועני הבכיר של מקצוע הרפואה, האחראי מקצועית, ערכית וחוקית על הכשרת דור העתיד והשמירה על הסטנדרטים המקצועיים.

סוגיית מדעי היסוד מחייבת דיון נפרד במועצה המדעית. קיים ערך מוסף לחשיפה לעולם המדע והמחקר בהמשך. מאידך, מדובר בהשקעה אדירה של תקנים (חצי שנה לרוב המתמחים), בעוד שחלק מהמתמחים אינם מנצלים הזדמנות זאת לעיסוק במחקר. איגום המשאבים הקיימים יאפשר המרתם לתקנים, ואלה יתועלו למסלולי התמחות ייעודיים של רופא חוקר. ככלל, המועצה המדעית חייבת לבחון בהזדמנות זו את הערך המוסף של כלל הסבבים, וייתכן שיש לבטלם לחלוטין אם תתקבל הרפורמה המוצעת. עם זאת, הדבר מחייב שינויי חקיקה ומסלול מכשולים ארוך ביישום ובהטמעה. הצעה ראשונית זו מחייבת בחינה מדוקדקת, אולם אל לנו כרופאים לחשוש מלקבל רעיונות חדשניים.

INHI