בדיעבד אני יודע לזהות בדיוק את הרגע בו הבנתי שצונאמי רפואי עומד לשטוף אותנו, רופאי הכאב, בכל תחלואי המערכת זה היה הרגע בו הטיחה בי מיכל (שם בדוי) את האשמה שאני אחראי על כך שהיא נאלצת ללכת לקנות חומר מאיכות ירודה בשוק בעכו. קנביס רפואי קוראים לזה, מריחואנה רפואית, או ג'אראס בפי ה"חברה". הנה הסיפורים שגורמים לי ולחברי מועקה גדולה. במגרש הקנביס שחקנים רבים: חולים, עמותות, רגולטורים, רופאים, עולם תחתון ועד. אולי אנחנו הרופאים לא נמצאים במגרש הנכון?
עוד בעניין דומה
מיכל, אשה באמצע שנות השלושים, הגיעה חזרה ארצה על מנת לסעוד את אמה החולה. היא כבר חיה תריסר שנים בניו ג'רסי, עובדת ומתפרנסת ולטענתה סובלת מדלקת פרקים בגינה מטופלת בתרופות נוגדות כאב (במינונים נמוכים מאוד). כאשר חזרה לארץ ושמעה שמחלקים כאן גראס לכל מי שסובל מכאב, החליטה לכוון את פעמיה למכון לרפואת כאב באזור מגוריה - לרמב"ם. כבר במשפט הראשון שלה היה לי ברור שלא הולך להיות פשוט. "הגעתי אליך על מנת שתאשר לי גראס רפואי" היא אומרת. "איני רוצה בדיקה רפואית, אני יודעת מה יש לי ואני כבר מעשנת גראס 10 שנים בניו ג'רסי. זה עושה לי טוב, כאן בארץ זה חוקי, אני לא רוצה לשמוע על תרופות אחרות, אז מה איכפת לך לרשום לי?" נסיונותיי לברר על מהות מחלתה העלו חרס. היא רצתה גראס, קנביס רפואי, ואינה מעוניינת בכל הערכה או אופציה אחרת. "אם לא תרשום לי, אקנה בעכו בשוק ועל ראשך תיפול האחריות על כך שאני מקבלת חומר לא טוב ולא נקי". למותר לציין כי להסכמה לא הגענו וכל ההסברים שלי על כך שגראס רפואי אינה האופציה המתאימה במצבה לא הועילו.
זה היה לפני כשנה וחצי ומאז הולך המצב ומתדרדר מיום ליום. גל צונאמי אמרתי? ובכן אין יום במכון לרפואת כאב שאנחנו לא נדרשים להתמודד עם תביעות הולכות וגוברות לקבלת אישור לקנביס רפואי. "ניסיתי את הכל", הם אומרים, "התרופות שלכם מרעילות אותנו", הם טוענים, " תכתוב לנו אישור רופא למריחואנה עכשיו" הם דורשים.
אחת הרופאות במכון מספרת כי הגיע גבר בשנות הארבעים לחייו, מלווה באשתו. הוא מעולם לא היה במכון שלנו, אך הגיע עכשיו לקבל אישור לקנביס. הוא מוכר בביטוח לאומי מלפני מספר שנים כ"נכה גב". אינו עובד אלא חי מהבטחת הכנסה. גם אשתו אינה עובדת. " תשמעי דוקטור" הוא אומר, "עזבי את כאבי הגב- בזה אי אפשר לטפל. אבל הגראס עושה אותי אחלה גבר. שור במיטה. הנה הבאתי את אשתי שהיא תגיד לך שזה נכון." אשתו מהנהנת " אחלה גבר, באמת אחלה גבר". ומה אמורה הרופאה שלנו לעשות? מה היא תמנע מזוג המאוהב הזה את יחסי המין שלהם? מה איכפת לה? - נו באמת מה איכפת?. רק שאיכפת מאוד, כי פתאום הפכנו אחראים לחיי המין של המדינה - וגם לסוטול המתלווה אחריה.
ובמידה ונעשה את השטות ונכתוב המלצה רפואית בעניינו של דון הג'ואן שלנו, כמה זה שווה? ניתן לקבל היום אישור חודשי לעד 100 גרם מריחואנה מאיכות א"א כל חודש. המחיר בשוק החופשי עומד על 100 ₪ לגרם, ועל כן מדובר על שווי של 10000 ₪ בחודש. נניח שזוג המאהבים שלנו מקיים את מצוות פרו ורבו כל יום, מדובר על 30 התעלסויות מחוזקות קנביס. נניח שלכל התעלסות הוא יצרוך סיגריית צינגלה פשוטה - דהיינו 1 גרם חומר. בחשבון פשוט, בתום החודש ישאר הזוג עם 70 גרם לחלק לחבר'ה ברווח נקי של 7000 ₪. אז מה היה לנו? 30 הזדווגויות על הכיף כיפאק ותוספת הכנסה של 7000 ש"ח. וואלה, כדאי!
מעניין לעניין באותו הענין הגיעה אליי אשה כבת 35. אני מכיר אותה מן העבר בתקופה שעבדתי כרופא במסגרת הקהילה. אשה חרדתית, בקושי מתפקדת, אינה עובדת, סובלת משלל מכאובים. מעשנת כבדה, מדוכאת וכעת גם היא רוצה מעט מזהב הירקרק. "דוקטור, אתה זוכר אותי ויודע שאני סובלת מכאבים. לא אשקר לך, גם עכשיו אני מעשנת (מריחואנה), וזה עושה לי טוב. אם לא תתן לי, אקח מהחולה!". "מהחולה?" שאלתי, "למה את מתכוונת מהחולה"? אז מתברר כי יש אדם מוכר כ"החולה" שיש לו אישור רופא לגראס. הוא אינו צורך, אלא מוכר את המריחאונה הרפואית במחיר הרחוב. כולם בסביבה מכירים אותו וקונים ממנו. גם לו יש הבטחת הכנסה.
על פי הידוע לי יש כיום כ-4500 חולים בארץ עם קנביס באישור רופא. על חלק מהאישורים הללו גם אני אחראי. קנביס רפואי יכולה להיות תרופה מעולה בהתוויות הנכונות. בעקבות המתקפה שעוברת עלינו טרחתי ולמדתי את החומר, כי קנביס רפואי לא נכלל בקורס פרמקולוגיה בזמן שהייתי סטודנט לרפואה אי שם בתחילת שנות השמונים. הקנביס הרפואי מצויין לבעיות של תיאבון ותחושה טובה - well being בלעז. יכולים להנות מכך חולים הסובלים מבעיות תיאבון כגון חולי סרטן וחולי AIDS. הקנביס יכול מאוד להועיל לחולים הסובלים ממחלה דלקתית של המעי, ואילו חולים הסובלים מתגובות שלאחר סטרס, PTSD, גם כן יכולים להפיק תועלת. לגבי כאב, המקצוע בו אני עוסק, הקנביס יכול לעזור בדרגה קלה עד בינונית.
מבחינת ההשפעה נוגדת הכאב, הקנביס נמצא יעיל בערך כמו קודאין, אחד החומרים בכדור הקודאקמול או אקמול פורטה. בסקירת ספרות רחבה שפורסמה ב2001 ציינו החוקרים כי לצד ההשפעה הבינונית על כאב יש גם תופעות לוואי רבות וביניהן ירידה בתפקוד קוגניטיבי ופסיכומוטורי, התקפי חרדה ואפילו התקפי פראנויה. עוד ציינו את התופעות של טשטוש ראיה, יובש בפה, דפיקות לב, קצב לב מהיר וירידה בלחץ דם בעת העמידה (תופעה היכולה לגרום להתעלפויות).
מעבר לכל אלו, צריך לקחת בחשבון שחלק מן החולים הסובלים מכאב כרוני נוטלים תרופות נוגדות כאב אחרות כגון מורפין ונגזרותיו. ברור שחולה הנוטל גם קנביס וגם מורפין אסור לו לנהוג או לעבוד בכל תחום הדורש ציוד מכני מסוכן. לגבי השילוב של קנביס ואלכהול, הרי שזהו שילוב מסוכן ביותר לאדם עצמו ולסביבתו.
לסיכום הפרק הרפואי ניתן לומר שלמריחואנה רפואית השפעה חיובית על תיאבון ובחילה, השפעה קלה עד בינונית על כאב ויכולה להשרות תחושה של אופוריה ו-wellbeing. לצד אלו לקנביס השפעות מסוכנות בתחום תהליכי החשיבה ויכול להוות סיכון של ממש בדמות התקפי חרדה, פסיכוזה ופארנויה.
נניח שאת/ה אשה מבוגרת בשנות השבעים לחיים, סובלת מכאבים קשים על רקע פגיעה עצבית, כל התרופות לא הועילו וכעת יש לך אישור לשימוש בקנביס רפואי. איך עושים זאת? הרי לא מדובר על כדור שנוטלים בוקר וערב בהנחיית הרופא אלא פרחים ועלים יבשים שאותם יש לאסוף מנקודת חלוקה הנראת כמערת חשיש אי שם ברחבי המדינה. או אז מגיעים לביתך שני חברה הרואים את עצמם כמתקני היקום ומשקמי העולם, ללא השכלה או ידע רפואי. אלו יושבים להסביר לך איך לגלגל צינגלה וכמה שאכטות לקחת בבוקר ובערב. אם את/ה שואל/ת מה עם התרופות הרגילות, יש סיכוי טוב שיאמרו לך, המתנדבים הנחמדים שלנו "עזבי שטויות סבתא. בואי נגלגל אחד לדרך, אין צורך יותר בכלום". נראה לכם הזוי? זהו סיפור אמיתי, ומה שמרגיז הוא שאף אחד במערכת לא חשב שכדאי לבצע הכשרות מסודרות בנושא הקנביס לאנשי המקצוע. ברמב"ם השכלנו לתת לאחת האחיות לרכז את הנושא והיא מכירה כעת מקרוב הן את ההנחיות הקליניות והן ההתנהלות האדמיניסטראטיבית מסביב לנושא.
אולי לא נכון להאשים את התקשורת בליבוי צונאמי הקנביס, אך אין ספק שהיא משחקת תפקיד מרכזי. התכנית של אברי גלעד לפני מספר חודשים עשתה המון רעש והביאה עמה גלים נוספים של מבקשי ודורשי הסם הירוק. בתכנית כולם ציירו את הכל בירוק וזהוב פסטוראלי, ואפילו חברי הרופאים שהתראיינו בתכנית סיפרו על נפלאות הסם. מה ששכחו לספר הוא כל הקשור להתנהלות רגולטורית בעייתית לצד תופעות רפואיות וחברתיות חמורות מאוד. התכנית של גיא זוהר בחדשות 10 ביום ו' לפני מספר שבועות האירה באור מאוד בעייתי את נושא הרגולציה של הקנביס. להלן נתונים מעוררי השתאות ממש.
התחזית לשימוש בקנביס רפואי בארץ הינה ל-40,000 חולים בתוך מספר שנים. שווי שוק זה במונחים של ערך הקנביס ברחוב נעמד על 200 מיליון ₪ לחודש! (ראה מסגרת) האם לא ברור לכל שאנו עומדים לפני מלחמות בעולם הפשע? מה שרואים בחדשות הערב בקולומביה ומקסיקו יחוויר לעומת מה שעומד להתרחש כאן בארץ. כבר היום שומעים על עד 20% זליגה של קנביס רפואי מן החולים אל הרחוב. הדרך היחידה למנוע את המצב הזה היא על ידי רגולציה מאוד קפדנית, ברזולוציה של כל גרם של החומר הנצרך, כפי שעושים כיום עם כל התרופות על בסיס מורפין. על כן לי נראה שרק רגולציה הדומה לפרמצבטית יכולה לשלוט במצב.
לפני זמן מה הופנה אלי חולה ע"י אורטופד מאחת הקופות על מנת לקבל אישור לקנביס רפואי. במכתב ההפניה צויין כי לחולה כאבי גב ושהוא דורש את הסם. החולה הגיע למכון ורתח מזעם על זה שהוא לא קיבל מיד אישור אלא נדרש לעבור הערכה רפואית. כל הסברי לכך שאיני חותמת גומי לקנביס אלא רופא העוסק בכאב כרוני לא הועילו. אויימתי וקוללתי. לדעתי לא ירחק היום עד שתופעל אלימות על רופאים אלא אם ירשמו המלצה לקנביס - השוק חם מדי.
אז ברצוני להבהיר כאן: איננו חותמת לקנביס או רופאים לקנביס. יתרה מכך, רופאי הכאב אינם נותנים אישור לקנביס אלא רושמים המלצה בלבד. מי שנותן אישור הינו ד"ר יהודה ברוך, הממונה על מתן אישורי קנביס מטעם משרד הבריאות. אנחנו רופאים העוסקים בחולים הסובלים מכאב. נשמע כל חולה, נבדוק אותו ואז נמליץ על הטיפול על פי מיטב הבנתנו. חולה אשר יפנה אלי במילים "אני רק צריך אישור לקנביס" יופנה כלעומת שבא.
כרופא העוסק בחולים הסובלים מכאב כרוני וכמי שאוהב את המקצוע אני מבקש ממשרד הבריאות "הקדימו לבצע רגולציה הדוקה, ברורה ונוקשה ויפה שעה אחת קודם". לקולגות שלי אני מוסר "אני לא רופא קנאביס. אל תפנו אלי חולים לאישור, אלא רק חולים זקוקים לטיפול. במידה ואתם חושבים שלחולה מגיע קנאביס אנא שלחו בעצמכם מכתב בקשה לד"ר יהודה ברוך, מנהל בית חולים אברבנל, חולון". לחולים אני אומר: "אני מתחייב לעזור לכם כמיטב יכולתי אך איני מתחייב כלל לרשום תרופה או טיפול זה או אחר אלא על פי שיקול קליני רציני ומעמיק".
ולאלו שבא להם לתפוס ראש וטרמפ על המערכת, איני מתייחס כלל. מצידי אפשר לתפוס ראש טוב על הכיפאק - רק לא אצלי.
המאמר התפרסם לראשונה בעיתון הארץ.