לרצפטורים ל-NMDA תפקיד מרכזי ביצירה, בייצוב, בפגיעה ובפלסטיות של סינפסות, והם תורמים לפתופיסיולוגיה של מחלות שפוגעות במערכת העצבים המרכזית. ההשפעות של תת-פעילות של רצפטורים ל-NMDA על הביולוגיה של סינפסות נבחנו במודל גנטי בעכברים שהרמה של NMDA בהם היא 10% מהרמה הנורמלית. מספר הסינפסות בעכברים האלה נורמלי בגיל שבועיים, וקטן משמעותית מהנורמלי בגיל ששה שבועות.
עוד בעניין דומה
בבחינת הסינפסות של העכברים, נמצאה ירידה ברמה של החלבונים 14–3-3ε ו-DISC1י(Disrupted in Schizophrenia-1), חלבונים שמתבטאים ספציפית בסינפסות. שני החלבונים האלה נמצאו קשורים לנטייה-מוקדמת להתפתחות סכיזופרניה ונמצאו קשורים בבקרה של צפיפות קוצי הדנדריטים. הירידה ברמת החלבונים היתה בהתאמה לשלבים ההתפתחותיים שבהם נצפתה ירידה בצפיפות קוצי הדנדריטים.
מתן MK-801, אנטגוניסט של הרצפטור ל-NMDA, גרר ירידה בצפיפות קוצי הדנדריטים וירידה ברמת DISC1. נראה, אפוא, שהרמה של DISC1 בסינפסות מבוקרת על-ידי NMDA.
ערכה: ד"ר דורית שנון
מקור: