מערכת הבריאות בישראל עומדת כיום מול משבר קשה, תוצאה של מצוקה הולכת וגדלה עם השנים. במשך שנות קיומה של מדינת ישראל הצלחנו לייצר מערכת בריאות מפוארת המבוססת על שילובן של מערכת בריאות ציבורית חזקה ומערכת פרטית המשלימה אותה. אולם לאחרונה, מערכת הבריאות הציבורית בישראל מאויימת ע"י שילוב בין חוסר תקצוב מתאים למערכת האשפוז הציבורי ובין הסטת הפעילות הרפואית, הניתנת באופן שוטף במערכת הציבורית, באופן מכוון לסקטור הפרטי. מהלכים אלו מאיימים על עתידה ועל אופייה הציבורי של הרפואה בישראל.
עוד בעניין דומה
כאשר בוחנים את מצבה הנוכחי והעתידי של מערכת הבריאות הציבורית, ניתן לדעתי להתמקד בשלושה איומים מרכזיים:
מערכת האשפוז הציבורית נמצאת באי ספיקה קשה ביותר עקב מצוקת מיטות ובשל המחסור ברופאים ואחיות. עם מספר מיטות ממוצע בישראל, העומד על 1.9 מיטות ל-1,000 תושבים, אנו נמצאים במצוקה הנובעת מכך שגידול האוכלוסייה בשני עשורים האחרונים לא תורגם לגידול במספר המיטות עם התאמה של צוותים רפואיים וסעודיים. בכדי להגיע למספר סביר של 2.4 מיטות ל-1,000 תושבים נדרשת תוספת של 3,000 מיטות. את המהלך הזה יש לבצע בשני שלבים: 1,500 מיטות בחמש השנים הקרובות ו- 1,500 מיטות נוספות בחמש השנים שלאחר מכן.
מצוקה זו אינה היחידה שמאיימת על עתיד הרפואה הציבורית. כבר היום ניתן לנבא את המחסור העתידי ברופאים, אך הפתרון הוא פשוט ונמצא מעבר לדלת. יש צורך לתקצב במחיר מלא 200 סטודנטים למחזור עבור חמשת בתי הספר לרפואה בישראל ולאפשר לאוניברסיטאות להתחרות על התקצוב הזה. צעד כזה הוא למעשה ניצול ההצלחה של הוראת הרפואה בישראל ושמירת כוחה של מערכת ההוראה הרפואית בארץ. אינני רואה כל בעיה בישום התכנית הזאת כבר מהשנה הקרובה, במסגרת לימודי ארבע שנים, לאחר תואר ראשון. העלות הכרוכה בכך היא קטנה ביותר, יש לנו מועמדים מצוינים לרפואה בארץ, וכל שצריך לעשות הוא לאפשר להם ללמוד. לדעתי, אין זה צעד נכון לאפשר פיתוח כל צורה שהיא של בתי ספר פרטיים לרפואה בישראל.
מקום נוסף בו באים לידי ביטוי היחסים הבעייתים בין שתי מערכות הרפואה בישראל, היא תופעת הזליגה המתמשכת לרפואה הפרטית, המובילה לפגיעה ברפואה הציבורית. כיום, למעלה מ-40 אחוז מההוצאה הלאומית לבריאות מגיעים מכיסו של האדם הפרטי ואחוז זה ממשיך לגדול מדי שנה.
קיים איסור מוחלט לשימוש בכספי ביטוחים משלימים בבתי חולים ציבוריים, תוך פגיעה מתמשכת וכואבת בציבור. איזו סיבה יש להפנות חולה המעוניין לעבור פעולה רפואית שניתנת לביצוע בבית חולים ממשלתי כמו רמב"ם, לבית החולים כמו אסותא הנמצא בשליטה מלאה של קופת חולים ציבורית? הנושא מוטה ע"י אינטרסים כלכליים תחת שיקולים עניינים, ובמקביל, מטעים את הציבור ואת נבחריו בטענות שווא שניצול כספים אלו בבתי חולים ציבוריים יפגע בשוויוניות. ההפך הוא הנכון. מהלך שכזה רק יגדיל את מידת השוויוניות, כיוון שהמערכת הציבורית תשכיל גם לממן את החולים שאינם מחזיקים בביטוחים משלימים.
לדעתי, מימוש אפשרות ניצול ביטוחים פרטיים ונוספים בבתי חולים ציבוריים, היא חובתנו. מהלך זה, שקיבל את השם הלא מתאים "שר״פ", יאפשר לחולים המעוניינים בכך להמשיך ולהיות מטופלים במערכת הציבורית, ויאפשר לרופאים, המעוניינים לעבוד באופן מלא במערכת הציבורית, לעשות זאת ולוותר על הצורך לדלג בין בית חולים ציבורי ופרטי.
שלושת האיומים שהזכרתי, יחד עם הפתרונות המוצעים, משמעותיים למערכת הבריאות בישראל והם צו השעה. כולם יחד מחייבים תקצוב נוסף והשקעה של המדינה בבריאות. מדינת ישראל מוציאה כיום רק 7.9 אחוז מהתל"ג על נושא הבריאות, נתון נמוך יחסית בשוואה למדינות אירופה המוציאות כ-9 אחוז בממוצע ולארה"ב, שם ההוצאה לבריאות מהתל"ג עומדת על 16 אחוז.
הציבור הישראלי נרדם בשמירה על האינטרס הציבורי. למדינת ישראל, שעשתה צעדים אדירים בכלכלה בשני העשורים האחרונים, "יש כסף". הבעיה היא, ששכחו את הבריאות מאחור ועכשיו זה הזמן לתקן את כל מה שממשלות ישראל הקודמות לא עשו.
הכותב הינו מנהל הקריה הרפואית רמב"ם
יו"ר וועדת ההיגוי להרחבת סל התרופות בישראל 2010, 2011
יו"ר וועדת ההיגוי של המרכז הלאומי להשתלות איברים
לשעבר דיקן הפקולטה לרפואה, הטכניון 1999- 2005
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
