משפט

עברה בקריאה טרומית הצעת חוק למניעת אלימות נגד מטפלים

הצעת החוק, שהונחה על–ידי ח"כ אלכס מילר, היא אמירה ברורה של המחוקק שנקיטת אלימות נגד צוות רפואי לא תעבור ללא תגובה הולמת

14.03.2011, 19:18

אנשי הצוותים הרפואיים בבתי החולים ובמרפאות חשופים, כידוע, לאלימות פיזית ומילולית מצד מטופלים ובני משפחותיהם. אלימות נגד רופאים היא חלק מהאלימות הכללית הפושה בחברה הישראלית בשנים האחרונות, אך מפלס החרדה והלחץ הגבוה ממילא בנסיבות אלה, כשהוא חובר לתרבות אלימה, מהווה סיר לחץ המאיים להתפרץ על הסגל הרפואי. התוצאה – כמעט אין יום שלא מתרחש בו מקרה אלימות כנגד רופאים, אם בבתי החולים ואם במרפאות הקהילה.

הפגנת הר"י מול משרד הבריאות בירושלים בתגובה לתקיפתו של ד"ר מאריוס גיא, יוני 2008   (צילום: ששון תירם)

הפגנת הר"י מול משרד הבריאות בירושלים בתגובה לתקיפתו של ד"ר מאריוס גיא, יוני 2008 (צילום: ששון תירם)

מספר מחקרים שנעשו בחו”ל הצביעו על כך שעובדי מערכת הבריאות פגיעים יותר מעובדי מקצועות אחרים לתרחישי אלימות כלפיהם. מחקר בריטי מעלה, כי כמעט חצי מהנבדקים ציינו כי נתקלו בתופעות אלימות במקום עבודתם. הדבר נכון הן לרופאי הקהילה והן לרופאים בבתי חולים. הממצאים מעלים שיותר משליש מהנשאלים חוו סוג מסוים של אלימות במקום העבודה בשנת הסקר  (1).

ממצאים מדאיגים
דו”ח מחקר של המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, שעסק בנושא האלימות נגד צוותים רפואיים בחדרי מיון בארץ, העלה מספר ממצאים מדאיגים: על פי הדו”ח הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, שעסק בנושא האלימות נגד צוות, אותו ערך פרופ’ שמחה לנדאו מהמכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, רוב גדול (75%) מכלל צוותי חדרי המיון בבתי החולים בישראל חוו אלימות בשנה שקדמה למחקר (2004־2003), כאשר לרוב (87%) מדובר באלימות שכוונה ישירות כלפיהם. אמנם רוב האלימות הינה מילולית, אך שיעורים גבוהים יחסית מכלל המקרים היו חמורים יותר: בקרוב לשליש מהמקרים (29%) מדובר באיומים מילוליים, וב־16% מדובר באלימות פיזית   (2).

יצוין כי לא פעם האלימות המילולית עלולה להיות חמורה לא פחות מאלימות פיזית.
יש לזכור שאלימות נגד אנשי סגל רפואי בכלל, ורופאים בפרט, מתרחשת לא רק בחדרי המיון, אלא גם במחלקות אחרות בבתי החולים ובמרפאות הקהילה.

הצעת החוק למניעת אלימות נגד מטפלים
במטרה לצמצם את ממדי האלימות נגד הרופאים ואנשי צוות אחרים במוסדות הרפואיים, יזמה הר”י את הצעת החוק, הקובעת כי מטופל או בן־משפחתו אשר פוגע פיזית או מילולית במטפל או ברכוש של מוסד רפואי (בית חולים, מרפאה, מכון, וכל מוסד אשר תפקידו העיקרי הוא מתן שירותי רפואה) יוזהר כי לא יוכל לקבל טיפול במוסד זה, אם התנהגותו תישנה בעתיד.
אדם אשר יפעל שוב בצורה אלימה נגד מטפלים, בטווח זמן של שנה מיום שהוזהר – לא יהיה זכאי לקבל טיפול רפואי במוסד הרפואי שבו פעל באלימות, למעט במצב חירום רפואי; וזאת לתקופה של שלושה חודשים במקרה של פגיעה מילולית, ועד שישה חודשים במקרה של פגיעה פיזית.

הצעת חוק זו משקפת את חובת המחוקק לסייע במניעה ובצמצום תופעת האלימות נגד אנשי הצוות הרפואי – הפושה במחוזותינו בשנים האחרונות ביתר שאת – על־ידי אמירה ברורה כי תופעה זו לא תעבור ללא תגובה הולמת.
הצעת החוק הונחה על־ידי ח”כ אלכס מילר ועברה בקריאה טרומית, בתמיכת הממשלה, לוועדת העבודה, הבריאות והרווחה ב־4.11.2009, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. ראוי לציין, כי הצעת חוק זו הונחה לראשונה על שולחנה של הכנסת הקודמת ביום 27.11.2006 ועברה בקריאה טרומית ביום 20.6.2007 על אף התנגדות הממשלה, וזאת נוכח פעולות ההסברה של הר”י; בין היתר, באמצעות פגישות יושבי־ראש של ועדי רופאים, אשר הגיעו למשכן הכנסת ושוחחו עם חברי הכנסת לפני ההצבעה על הצעת החוק. עם זאת, עקב הקדמת הבחירות, הופסקו הליכי החקיקה. על כן הונחה הצעה זו מחדש על שולחנה של הכנסת הנוכחית ביום 1.4.2009 ועברה, כאמור, בקריאה טרומית ב־ 4.11.09.

על אף שאין בכוחה של הצעת חוק זו למגר כליל את תופעת האלימות נגד מטפלים, הר”י רואה חשיבות רבה במסר הברור שהיא מעבירה, וסבורה שיש בכוחה להביא לצמצום תופעת האלימות המתגברת נגד צוותים רפואיים. בכך יהיו בתי החולים למקום בטוח יותר, הן עבור הצוות הרפואי והן עבור ציבור המטופלים.

_____________________________________________________________________
(1) Health Policy and Economic Research Unit, Violence at work: The experience of UK doctors, 2003 pp. 2-5

(2) פרופ' שמחה לנדאו, אלימות נגד צוותים רפואיים ואחרים בחדרי מיון בבתי חולים בישראל, דצמבר 2004, עמ' 1 - תקציר.

* פורסם לראשונה בכתב העת 'זמן הרפואה' גליון מס' 33, ינואר 2010

נושאים קשורים:  משפט,  הר"י,  ועדת הבריאות בכנסת,  אלימות נגד רופאים,  הצעת חוק,  ח"כ אלכס מילר,  המכון הלאומי לחקר שירותי ומדיניות הבריאות
תגובות