חדשות

פסיכיאטריה ותרבות: קול קורא

קול קורא לשיתוף פעולה ומינוף תחום הפסיכיאטריה התרבותית

הגירה הינה תופעה שתופסת תאוצה בעשורים האחרונים בעקבות הפיכתו של העולם לכפר גלובלי.
כיום הסיבות להגירה הינן מגוונות. למהגרים שבורחים ממלחמות, עימותים אתניים ו/או דתיים, ועוני הצטרפו מהגרים מסוגים חדשים: פנסיונרים מאירופה שמחפשים מדינות בהן נוח יותר וכדאי להזדקן, מוחות צעירים ושאפתניים אשר ייענו להצעות עבודה מפתות מבחינה כלכלית.

מזה כשני עשורים מתפתחת מודעות רבה בעולם לצורך לפתח כלים שיעזרו לאנשי בריאות הנפש לשפר וליעל את טיפולם. בארה"ב, קנדה, אנגליה (בין היתר) עבודות רבות נעשות כאשר מטרתן היא לתאר מדיניות בריאות, שימוש במערכת הבריאות על ידי מהגרים .כמו כן קיים עניין רב ועבודות רבות שמתארות ביטויים ספציפיים של הפרעות נפשיות במערך תרבותי נתון. מאמץ רב מושקע במניעת טעויות אבחנתיות וטיפוליות. כך הולכת וגדלה המודעות לתחום שנקרא פסיכיאטריה תרבותית.

אפשר למקם את תחילת התפתחות הפסיכיאטריה התרבותית לימי קרפלין, כאשר הפסיכיאטר הגרמני נסע לאיי ג'בה על מנת לחקור את אוניברסליות הסיווג שהוא המציא. מאז תחילת דרכה, עד היום הפסיכיאטרייה התרבותית עברה תהליך. תחילה, תחת השפעה של הקולוניאליזם, היא הייתה עסוקה בלהוכיח את האופי האוניברסלי של מחלות הנפש. כל תאור קליני הושתת על הערכים של העולם המערבי, תוך כדי זיהוי של כמה וריאציות תרבותיות שוליות מקומיות. עם הזמן חל מפנה שהביא להבנה שהפסיכיאטרייה כולה הנה תוצר של תרבות, מדיניות ואידיאולוגיות. ראה לדוגמא ארגון השירותים הרפואיים הניתנים במדינות כמו אוסטרליה וקנדה, אשר על דיגלם חרותה מדיניות של רב תרבותיות.

מדינת ישראל הינה פסיפס תרבותי רבגוני :המורכב מילידי הארץ,מעולים וצאצאי פליטי השואה ושלשה גלי עליה גדולים מצפון אפריקה,מאתיופיה, ועולים מחבר העמים . להם יש להוסיף את העובדים הזרים, המגזר הערבי על גווניו ומיעוטים נוספים . בדרך כלל ,נהגו אנשי המקצוע ,פעלו ,ועדיין פועלים עם רגישות תרבותית בעשייתם היומיומית. עבודתם מתבססת על הניסיון שהם רוכשים בשטח עם הזמן ובאופן אמפירי. כמו כן נכתבו בארץ מספר מאמרים אשר מתייחסים לקשר שבין בריאות הנפש ותרבות, עם התייחסות לתפקידו של הרקע התרבותי בהיווצרות תמונות קליניות שונות וחריגות. האם מדובר בפתולוגיה פסיכיאטרית או בשפת מצוקה, איך לשלב תרבות בתהליך הטיפולי ועוד. בהדרגה התפתחה מודעות לעובדה שהבנה מעמיקה והכירות עם מאפיינים תרבותיים של מטופלים עוזרת להבדיל בין פתולוגיה הדורשת התערבות של המערך הפסיכיאטרי (מבוסס על עקרונות מערביים), לבין ביטויי מצוקה, הדורשים התערבות מסוג אחר (כגון טיפול מסורתי תרבותי, התערבות מערכתית, שירותי הרווחה, ועוד).

מחקרים רבים מדגישים שמדיניות "כור ההיתוך" שהונהגה עם קום המדינה התעלמה מצרכי הקבוצות האתניות השונות והובילה למצוקה בקרב רבים מהעולים. חוסר הרגישות בתחום הפסיכיאטריה והתייחסות מספקת למוצא העדתי של המטופל תרמו ליצירת תדמית מנוכרת למקצוע וחוסר רצון של קבוצות שונות להיעזר במערכת הפסיכיאטרית.

כיום, קיים צורך של ממש להמשיך ולפתח את התחום בארץ. ניתן לעשות זאת ע"י שיתוף פעולה בין אנשי מקצוע שונים כמו רופאים, פסיכולוגים עו"ס ואנתרופולוגים, ניתן לבסס את התחום בארץ ולפתחו על ידי עבודות מחקר, שיתוף פעולה בין מומחים בארץ ובחו"ל ומפגשים מקצועיים. עבודה רב מקצועית שכזאת תוכל לתרום לפיתוח הבנה טובה יותר של המטופלים שלנו, ותעזור לענות על שאלות רבות אשר עולות במישורים הקליני פסיכולוגי וביולוגי. תוצאות מחקרים כאלו ישרתו מתן שירותים בקרב האוכלוסייה הישראלית על גווניה השונים.

חוג לפסיכיאטריה תרבותית נמצא בתהליך הקמה. אנחנו פונים למעונינים להצטרף אלינו.
נא לפנות לדר' אולמן, המרכז לבריאות הנפש באר-יעקוב, מייל

פרופ' ס. טיאנו
דר' א.-מ. אולמן

נושאים קשורים:  חדשות,  פסיכיאטריה,  פסיכיאטריה ותרבות
תגובות