השופט ניל הנדל

2016: משך זמן האשפוז כנתון בעל משקל בהחלטת הוועדה הפסיכיאטרית

פסק דין זה מוסיף את נתון של משך זמן האשפוז, כנתון בעל משקל רלוונטי בשיקול מערכת הנתונים, שעל חברי הוועדה המחוזית לשקול, בשאלה של הארכת אשפוז.

בפסק הדין, עולה שאלת הארכת אשפוז במסלול האזרחי, אצל חולה הלוקה ממחלה פסיכוטית כרונית פעילה, אשר בתוך מסגרת האשפוז חלפה המסוכנות בגין מחלתו, הגם שלא חל שינוי במחלתו הבסיסית, ובנוסף מסרב לכל תכנית שיקום ואף אינו משתף פעולה במסגרת של טיפול מרפאתי כפוי.

לאור דפוס זה, מנהל בית החולים ביקש להאריך את אשפוזו, כאשר הוועדה הפסיכיאטרית החליטה לשחררו, בנימוק של היעדר עילה להארכת האשפוז.

משפחת החולה ערערה לבית המשפט המחוזי על החלטת הוועדה, והשופט ברלינר קיבל את עמדת המשפחה והאריך את אשפוזו בכפייה.

המטופל הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קיבל את בקשתו ודן בערעור.

בפסק הדין קובע בית המשפט העליון, בהתאמה להלכת מלצר לעיל (8000/07) כי ככלל, בית המשפט אינו אמור לשמש מומחה רפואי (קרי, לפסוק בין עמדת רופאי הוועדה לעמדת רופאי בית-החולים) אלא עליו לבקר ביקורת שיפוטית את ההליך בלבד.

יש לציין, שבית המשפט מציין (זו אינה הלכה בשלב זה) כי ככל שחולה נמצא זמן רב יותר באשפוז כפוי, יש לבחון את המשך הימצאו באשפוז ביתר-רגישות. משמע, למשך האשפוז משקל בפני עצמו, בנוסחת האיזון המתייחסת למחלה, לעילות האשפוז והזכות לשלום הציבור, אל מול הזכות לחירות.

לפסק הדין המלא, לחץ/י כאן.