פרפור פרוזדורים הינו גורם סיכון ידוע להתפתחות שבץ מוחי איסכמי על רקע אמבולי. יחד עם זאת, יעילות ובטיחות הטיפול בקרב מטופלים מבוגרים עם אבחנה של דמנציה איננה ברורה.
עוד בעניין דומה
מחקר שבוצע בקבוצת ה-Veterans Affairs בארצות הברית ושפורסם ב-Journal of the American Geriatrics Society ביקש לבחון את המשך הטיפול בקומדין בקרב מטופלים עם פרפור פרוזדורים לאחר אבחנה של דמנציה, וכן את שיעורי התחלואה והתמותה בקרב מטופלים שהמשיכו בטיפול בקומדין לעומת מטופלים בהם הופסק הטיפול בקומדין לאחר אבחנת הדמנציה.
.
החוקרים ביצעו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי אחר 2,572 מטופלים בגילאי 65+ שקיבלו טיפול בקומדין באבחנה של פרפור פרוזדורים שאיננו על רקע מסתמי למשך לפחות 6 חודשים לפני הכללתם במחקר וכן שאובחנו עם אבחנה חדשה של דמנציה.
המעקב נמשך עד 4 שנים לאחר ההכללה במחקר ובדק את שיעור המשך הטיפול בקומדין לאחר אבחנת הדמנציה וכן את שיעורי השבץ האיסכמי, שיעורי הדמם המשמעותי ושיעורי התמותה בין מטופלים שהתמידו בטיפול לבין אלו שהפסיקו הטיפול בקומדין לאחר אבחנת הדמנציה.
ציון ה-CHADS2 הממוצע היה 1.3±3.3. לאחר האבחנה של דמנציה, רק 16% מהמטופלים המשיכו בטיפול בקומדין. בהשוואה בין הקבוצות נמצא כי הטיפול בקומדין סייע בהפחתת הסיכון לשבץ איסכמי (יחס סיכון - Hazard Ratioי0.64 , רווח בר סמך של 95%: 0.46-0.89), הפחית סיכון לדמם משמעותי (יחס סיכון 0.72 , רווח בר סמך של 95%: 0.55-0.94) והקטין סיכון לתמותה (יחס סיכון 0.66, רווח בר סמך של 95%: 0.55-0.79).
לאחר ביצוע propensity score matching, האפקט המגן נשאר במניעת תמותה ושבץ איסכמי, ללא שינוי בסיכון לדמם משמעותי.
לאור הממצאים קובעים החוקרים, כי הפסקת הטיפול בקומדין לאחר אבחנה של דמנציה כרוכה בעלייה בשיעור השבץ האיסכמי והתמותה.