לימפומה שאינה הודג'קין היא המצב-מגדיר-האיידס הנפוץ ביותר בעידן ה-ARTי(antiretroviral therapy). השאלה אם זיהום כרוני בהפטיטיס B והפטיטיס C מעודדים התפתחות לימפומה שאינה הודג'קין בקרב נשאי HIV נותרה בלתי ברורה.
עוד בעניין דומה
מחקר חדש בדק אם זיהום כרוני בהפטיטיס B והפטיטיס C קשור עם היארעות מוגברת של לימפומה שאינה הודג'קין בקרב נשאי HIV.
המחקר היה מחקר עוקבה שהתבסס על 18 מתוך 33 עוקבות ממסד הנתונים ה-COHEREי(the Collaboration of Observational HIV Epidemiological Research Europe).
במחקר נכללו נשאי HIV עם מידע אודות מדידות HBV surface antigen ו-HCV RNA בר-זיהוי, או בדיקת נוגדנים חיובית ל-HCV אם מדידות HCV RNA אינן זמינות. נעשה שימוש במודלי Cox תלויי-זמן על מנת להעריך את הסיכון ללימפומה שאינה הודג'קין במטופלים נאיביים לטיפול ובמטופלים שהחלו ART, עם נטרול למבלבלים.
בסך הכל, 52,479 מטופלים נאיביים לטיפול [1,339 (2.6%) עם זיהום כרוני בהפטיטיס B ו-7,506 (14.3%) עם זיהום כרוני בהפטיטיס C] נכללו, מתוכם 40,219 (77%) החלו מאוחר יותר ART. זמן המעקב החציוני היה 13 חודשים עבור מטופלים נאיביים לטיפול ו-50 חודשים עבור מטופלים שקיבלו ART.
בסך הכל, 252 מטופלים נאיביים לטיפול ו-310 מטופלים שקיבלו טיפול פיתחו לימפומה שאינה הודג'קין, עם שיעורי היארעות של 219 ו-168 מקרים ל-100,000 שנות אדם, בהתאמה.
ה-Hazard ratio עבור לימפומה שאינה הודג'קין עם זיהום כרוני בהפטיטיס B והפטיטיס C היו 1.33 (95%CIי0.69–2.56) ו-0.67 (95%CIי0.40–1.12), בהתאמה, במטופלים נאיביים לטיפול ו-1.74 (95%CIי1.08–2.82) ו-1.73 (95%CIי1.21–2.46), בהתאמה, במטופלים שקיבלו טיפול.
מגבלות המחקר העיקריות היו שמטופלים רבים נאיביים לטיפול החלו מאוחר יותר ART, מה שהגביל את בדיקת הקשר בין זיהום כרוני בהפטיטיס B והפטיטיס C עם לימפומה שאינה הודג'קין בקרב אוכלוסייה זו.
מסקנת החוקרים הייתה, כי בקרב נשאי HIV המקבלים ART, זיהום מקביל בהפטיטיס B ובהפטיטיס C קשור עם סיכון מוגבר ללימפומה שאינה הודג'קין.