שלב האל-וסת קשור לעלייה מואצת בשכיחות הפרעות בתפקוד כלי הדם ויתר לחץ דם. עם זאת, המנגנונים המניעים את השינויים השליליים הללו בכלי הדם, והשאלה אם פעילות גופנית יכולה להפוך את הידרדרות תפקוד כלי הדם, נותרו לא ברורים.
עוד בעניין דומה
מחקר הנשים של קופנהאגן בחן את התפקוד של מערכת כלי הדם הפרוסטנואידית בקרב נשים לפני אל-וסת ובאל-וסת, לפני ואחרי 12 שבועות של אימון גופני.
במחקר נכללו 20 נשים בטרום אל-וסת ו-16 נשים באל-וסת (ממוצע שנים לאחר מחזור חודשי אחרון: 3.1 ± 0.5) והותאמו נשים שהבדל הגילאים ביניהן היה רק עד ארבע שנים (גיל ממוצע ± סטיית תקן: 50 ± 0 בקבוצת טרום האל-וסת לעומת 54 ± 1בקבוצת האל-וסת).
לפני תקופת האימונים, תגובת הרחבת כלי הדם לעירוי תוך-עורקי של אפופרוסטנול (Epoprostenol - Flolan), אנלוג לפרוסטציקלין, או עירוי של אצטילכולין, היתה נמוכה (13%-41%, P<0.05) בקרב נשים באל-וסת, בהשוואה לנשים בטרום אל-וסת.
עירוי של אצטילכולין הביא לשחרור דומה של פרוסטציקלין (6-keto prostaglandin F1a).
על מנת להסביר את התפקיד של פרוסטנואידים בכיווץ כלי דם, עירוי של אצטילכולין שולב עם קטורולק (Ketorolac - Acuvail), חוסם האנזים ציקלואוקסיגנאז, ובמקרה זה התגובה של כלי הדם צומצמה להיקף דומה בקרב נשים טרם ובמהלך אל-וסת.
אימון גופני הגביר (P<0.05) את הרחבת כלי הדם בתגובה לאפופרוסטנול (בכ- 100%-150%) ולאצטילכולין (בכ-100%-120%) בקרב נשים באל-וסת.
ממצאים אלו מדגימים, כי השלבים המוקדמים של אל-וסת קשורים לירידה ניכרת בתפקוד כלי הדם. למרות ירידה ברגישות לפרוסטציקלין, האיזון הכללי בין פרוסטנואידים המרחיבים ומכווצים כלי דם נותר על כנו. אימון גופני יכול להפוך את ההידרדרות ברגישות הווסקולרית לאפופרוסטנול ולאצטילכולין, ממצא המעלה כי פעילות גופנית משמרת התאמות וסקולריות חיוביות בקרב נשים בשלבים הראשונים של האל-וסת.