מחקר חדש בדק אם הטיפול בריטלין (Methylphenidate) בקרב ילדים וצעירים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז (ADHD) היה קשור עם אירועים קרדיווסקולריים.
עוד בעניין דומה
המחקר התבסס על נתונים ממסד נתונים לאומי בדרום-קוריאה בין השנים 2008 ל-2011. במחקר נכללו 1,224 מטופלים בגיל 17 ומעלה שסבלו מאירוע קרדיווסקולרי והיו בעלי לפחות מרשם אחד ל-Methylphenidate.
התוצא העיקרי שנמדד היה אבחנה רשומה (כסיבה ראשונית או שניונית) של כל אחד מהאירועים הקרדיווסקולריים הבאים: הפרעות קצב (ICD-10 codeי 144 ,145 ,147, 147, 148. 149), יתר לחץ דם (code I10-I15), אוטם לבבי (codeי 121), שבץ איסכמי (code 163) או כשל לבבי (code 150). שיעור היארעות חושב עם Poisson regression מותנה ומותאם לקו-מורבידיות ותרופות נוספות.
שיעור מוגבר של הפרעות קצב נצפה בכל תקופות החשיפה, כלומר, תקופות של טיפול בריטלין (Methylphenidate) (שיעור היארעות 1.61; 95%CIי1.48-י1.74). הסיכון היה הגבוה ביותר בקרב ילדים עם מחלת לב מולדת. לא נצפה הבדל משמעותי בסיכון לאוטם לבב לכל תקופות החשיפה (1.33; 95%CIי0.90-י1.98), אם כי הסיכון היה גבוה יותר בתקופות הטיפול המוקדמות, בין 8 ל-56 ימים לאחר התחלת הטיפול ב-Methylphenidate.
לא נצפה הבדל משמעותי בסיכון ליתר לחץ דם, שבץ איסכמי או כשל לבבי.
מסקנת החוקרים היתה, כי הסיכון היחסי לאוטם לבבי והפרעות קצב היה גדול יותר בתקופה המוקדמת לאחר התחלת הטיפול ב-Methylphenidate להפרעת קשב וריכוז בקרב ילדים וצעירים. למרות שהסיכון האבסולוטי ככל הנראה נמוך, יחס הסיכון-תועלת בטיפול ב-Methylphenidate צריך להילקח בחשבון, בעיקר בקרב ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז קלה.