שיעול מזוהה כסימפטום חשוב ובעייתי באבחנה ובניטור של מחלת האסתמה. איזון של מחלת האסתמה נקבע על פי מידת הדלקת בדרכי האוויר והתגובתיות-יתר, אבל הקשר ביניהן לשיעול נותר לא ברור.
עוד בעניין דומה
המחקר הנוכחי בדק את הקשר באסתמה בין תדירות השיעול לבין איזון המחלה, לחסימת דרכי האוויר ולדלקת בדרכי האוויר.
חולי אסתמה שהשתתפו במחקר עברו ניטור שיעול אמבולטורי במשך 24 שעות, מבחן NOי(Exhaled nitric oxide), ספירומטריה, בדיקת תגר מטכולין (Methacholine challenge) ובדיקת ליחה לספירת תאים ורמת מדיאטורים דלקתיים.
דרגת איזון האסתמה נקבעה על סמך קלסיפיקציית GINA ו-Asthma Control Questionnaireי(ACQ).
89 נבדקים חולי אסתמה השתתפו במחקר [גיל ממוצע 57 (± סטיית תקן 12), 57% נשים]. לפי קלסיפיקצית GINAי, 18 (20.2%) הוגדרו כמאוזנים, 39 (43.8%) מאוזנים חלקים ו-32 (36%) לא מאוזנים. ציון ACQ החציוני היה 1 (0.0-4.4).
ACQ-6 היה בקורלציה עם תדירות שיעול במשך 24 שעות (R=0.40 ; P<0.001) ומטופלים עם אסתמה לא מאוזנת היו בעלי שיעור שיעול גבוה יותר במשך 24 שעות (4.2 c/h; טווח – 0.3-27.6) בהשוואה למטופלים עם אסתמה מאוזנת חלקית (1.8 c/h; טווח 0.2-25.3 ; p=0.01) ולמטופלים עם אסתמה מאוזנת (1.7 c/h; טווח 0.3-6.7 ; p=0.002).
מדדים של דלקת בדרכי האוויר לא היו שונים משמעותית בין הקבוצות השונות לפי קלסיפיקציית GINA ולא נמצאו בקורלציה עם ציון ACQ.
בניתוח מרובה משתנים, עלייה בתדירות השיעול והחמרת FEV1 נמצאו, כל אחד בנפרד, כחוזים את מידת האיזון של המחלה.
מסקנת החוקרים היתה, כי תדירות השיעול במדידות אמבולטוריות מספקת הערכה אובייקטיבית על תסמיני האסתמה ונמצאת בקורלציה עם מדדים נפוצים של איזון המחלה, אך לא עם מידת חסימת דרכי האוויר או מידת הדלקת בדרכי האוויר.
בנוסף, תדירות השיעול ומידת חסימת דרכי האוויר מייצגים בצורה עצמאית את רמת האיזון וחומרת מחלת האסתמה.