טיפול באינסולין קשור לעיתים קרובות בעלייה לא רצויה במשקל. עלייה זו נגרמת בחלקה הן בשל שינויים באיזון האנרגטי והן בשל ההשפעות האנאבוליות של האינסולין. עלייה זו במשקל מעלה את הסיכון לתחלואה של כלי הדם הגדולים (macrovascular) בחולי סוכרת ולכן רצוי להפחית אותה אם ניתן. מחקרים קליניים הראו שאינסולין דטמיר (insulin detemir, שם מסחרי: לבמיר), שהינו אנאלוג לאינסולין בזאלי, גורם לאפקט ייחודי של weight sparing (הפחתת עלייה במשקל), בהשוואה לאינסולינים באזליים אחרים.
עוד בעניין דומה
המחקרים שנסקרו הראו פעם אחר פעם כי אינסולין דטמיר מוריד את הצריכה האנרגטית. בנוסף, נמצא כי השינוי באיזון האנרגטי אינו נגרם כתוצאה מירידה באירועי היפוגליקמיה
בסקירה זו בחנו החוקרים את הסיבות המשוערות לאפקט זה.
על מנת להבין את תכונתו המיוחדת של אינסולין דטמיר, הוצעו מספר השערות. השערות אלו בוחנות את הקשר ההדדי המשלב מסרים דו כיוונים (efferent & afferent) בין רקמות השרירים, המוח, הכבד, הכליה והשומן, כתגובה לאינסולין דטמיר וסוגי אינסולין בזאלי אחרים. הוצעו המודלים הבאים: אינסולין דטמיר יכול לגרום לירידה בצריכת מזון על ידי השפעה ישירה ובלתי ישירה על מערכת העצבים המרכזית; לאינסולין דטמיר יש השפעה חיובית על מטבוליזם של גלוקוז בכבד בשל השפעה סלקטיבית על הכבד; וכמו כן הוצע כי אינסולין דטמיר משפיע על איזון (הומאוסטזיס) הנוזלים בגוף על ידי השפעה על הכליות.
על פי המידע הנסקר במאמר, האפקט של אינסולין דטמיר על המשקל ככל הנראה מוסבר על ידי שילוב של ההשערות שהוזכרו. המחקרים שנסקרו הראו פעם אחר פעם כי אינסולין דטמיר מוריד את הצריכה האנרגטית. בנוסף, נמצא כי השינוי באיזון האנרגטי אינו נגרם כתוצאה מירידה באירועי היפוגליקמיה. זאת ועוד נראה כי ההשפעות על מערכת העצבים המרכזית יכולות להיות מתווכות על ידי פעולות ישירות, על ידי סטימולציה עקיפה בעזרת מתווכים פריפריאליים ו/או על ידי תגובה פיזיולוגית נגדית (counter-regulatory) לאינסולין על ידי שיקום של גרדיאנט האינסולין בין הכבד לרקמות הפריפריאליות. הראיות התומכות בכל אחת מן ההשערות מוצגות בסקירה.
החוקרים מסכמים כי אפקט ה- weight sparing, המטיב, של אינסולין דטמיר נובע מצריכה אנרגטית מופחתת המתווכת בצורה ישירה או בלתי ישירה באמצעות מערכת העצבים המרכזית.
תגובות אחרונות