מערכת הבריאות-החולה (תַּרְתֵּי דְּסָתְרֵי) של מדינת ישראל נמצאת שוב ושוב בעין הסערה הציבורית. ועדות רבות דנו והציעו רפורמות למערכת הכושלת, אך אף אחת מהן לא זכתה ליישום יסודי ומקיף. שרי בריאות כיהנו והלכו והנה בא שר הבריאות החרדי מר יעקב ליצמן ו"בחוצפתו" משתמש בעוצמתו הפוליטית כדי להשיג הישגים ממשיים בשיקום הרפואה הציבורית הכושלת. דווקא ליצמן, נציגו של סקטור דחוי ואינטרסנטי, המורכב ברובו אוכלוסיות במעמד סוציו-אקונומי נמוך- משפחות מרובות ילדים ועניות - מציב בפני המערכת השלטונית דרישות תקציביות המהוות שובר-שוויון ממשי בתחום הבריאות והביטוח הסיעודי.

מעניין שבמקום בו נכשלו אחרים, שר חרדי וכל כך "לא-סוציאליסטי" מצליח להתגבר על התפיסה הניאו-ליברלית המתווה את דרכן של ממשלות ישראל בשנים האחרונות.

בניגוד גמור להצלחה הכלכלית והטכנולוגית המרשימה של מדינת ישראל, מתרחש בה תהליך של כרסום הדרגתי במחויבות הממשלה לאזרחיה. ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל ב-20 השנים האחרונות יציבה כבר מספר שנים ועומדת על כ-7.5% מהתמ"ג. הוצאה זו נמוכה באופן משמעותי מארה"ב (17.2%), צרפת, הולנד ושבדיה (11-12%), בריטניה וקנדה (10.5%), יפן (9.6%), צ'ילה (7.9%) וממרבית מדינות ה-OECD.

במדינה בה חוקק חוק בריאות ממלכתי, הוצאות הבריאות מ"הכיס" מהוות כבר כ-36% מהכנסת משקי הבית בישראל (27% ממוצע מדינות ה-OECD). משבר מערכת האשפוז בישראל הוא עמוק ויסודי. הירידה במספר המיטות לנפש בישראל היא שערורייתית בכל קנה מידה, וכך גם הפערים הטכנולוגיים והאיכותיים בין שרותי הרפואה במרכז לעומת הפריפריה. מצוקת התורים והבירוקרטיה ברפואה הציבורית מביאה את אזרחי ישראל להכניס את היד עמוק לארנק ולשלם יותר ויותר על ביטוחים רפואיים, אשר חלקם הגדול אינו נחוץ, או שמחובת המדינה לספקם.

מול מציאות זו, ולמרות התדמית ההיסטורית של הסקטור החרדי כקבוצה אינטרסנטית הדואגת רק לעצמה, מוכיח השר ליצמן שדרישות התקציב "הסקטוריאליות" שלו יכולות להביא ברכה גם לציבורים רחבים יותר. לאותם אנשים פשוטים ועניים מכל שדרות העם, שידם אינה משגת לשלם הון תועפות כדי לקבל את המובן מאליו במדינה מתוקנת: רפואה שוויונית, זמינה ואיכותית.

אולם כנראה שאין טוב בלי רע - בדצמבר 2016 פורסמה החלטה על קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה, אשר נועד לממן בין היתר יותר ממיליארד שקל (!) עבור מוסדות חינוך תורניים ואגב כך לגרוע 26 מיליון שקל ממערכת הבריאות. נמתחה על שר הבריאות ביקורת, שהיה עליו להתנגד בכל תוקף לקיצוץ אכזרי זה, החל דווקא כשמערכת הבריאות גרעונית ובתי החולים קורסים. השר ליצמן הוא גם יו"ר יהדות התורה ותוספת תקציבית עבור מוסדות תורניים בוודאי תעניק לו אשראי פוליטי מהציבור שלו. אך כמו כל איש ציבור הגון, גם על השר ליצמן רובצת חובת ההוכחה לגבי: מי הם "עניי עירך" הקודמים בעיניו?

הרחבת סל הבריאות 2017 נחשבת כעוד הישג חשוב שניתן לזקוף לזכותו של השר ליצמן. במקום זה אני מכה על חטא. במאמר שכתבתי באכסניה זו בחודש יולי 2016  קראתי לחברי הרופאים לא להשתתף בדיוני הועדה, מאחר והתקציב (300 מיליון שקל) לא התעדכן כבר מספר שנים ואינו מאפשר טיפול בחולים קשים. קיבלתי על כך תגובות זועמות ממספר חברים, אפילו מבית החולים שלי.

היום אני חוזר בי. השר ליצמן הצליח להגדיל את תקציב הסל השנה ל-470 מיליון ש"ח (תוספת של יותר מ- 50%!). זוהי אכן פריצת דרך משמעותית, במציאות הקשה של מערכת הבריאות כל תוספת היא מבורכת וחשובה ויש בה אמירה לעתיד. כמי שעוסק במחלה נדירה שהיקפה 180-200 חולים בלבד בישראל (אנגיואדמה תורשתית) אני יכול להעיד כמה ציפו וקיוו החולים ומשפחותיהם להחלטות הועדה וכמה מעט קיבלו בסוף הדרך. כמחצית מהתוספת לסל הבריאות הוקדשה לתרופות לטיפול בסרטן ותוספות משמעותיות ניתנו למימון לתרופות ביולוגיות חדשניות המיועדות למחלות נדירות וקשות. זהו ציון דרך חשוב ואות כבוד לתפיסה ההומניסטית של הועדה. אבל ראוי לזכור שתקציב הרחבת סל הבריאות מהווה עדיין סכום זעיר- 6 פרומיל (0.6 אחוז) - מתקציב הביטחון (או החינוך) של ישראל.

מי שעוקב אחרי מדיניותה של הממשלה הנוכחית ויחסה לבעיות הרווחה והפערים הסוציאליים בישראל, מבין שהתקציב שניתן לסל השנה אינו "התקף נדיבות" פתאומי מצד ממשלת נתניהו. להערכתי הצנועה, לא ניתן היה להשיג תוספת של 50% לסל הבריאות ללא המינוף הפוליטי של השר ליצמן, אשר מינויו כשר מן המניין בממשלה נכפתה על ידי הבג"צ וקיבלה אפילו הכשר הלכתי. נאחל שעוד פוליטיקאים מליצי יושר כאלה ימשיכו ויתמכו בסוכת הבריאות הנופלת.

ד"ר אבנר רשף