בעשור האחרון הועצם תפקידו של החולה במערכת הבריאות. קובעי מדיניות בתחום הבריאות בעולם הגיעו למסקנה שלמידע המגיע מהחולה ומבעלי תפקידים שונים במערכת הבריאות השפעה על הצלחת הטמעת טכנולוגיות רפואיות ומניעת בזבוז מקורות.

בארגונים ידע הוא נכס אסטרטגי ולתהליכים הקשורים בהעברה ובהטמעה של ידע חשיבות רבה בהשגת יתרון תחרותי ושרידות לאורך זמן. ההכרה בחשיבות הידע הארגוני הביאה להבנה בשנים האחרונות שיש ליצור, לשתף ולעודד ידע בקרב עובדי ארגונים ברחבי העולם ולא רק בתחום הבריאות. מחקרים מלמדים שגם במצב האופטימלי ביותר שיתוף ידע אינו תהליך פשוט. כדי שניתן יהיה לשתף ידע בקלות, על הארגון לדאוג לקיומם של ערוצי שיתוף מתאימים. ערוצים אלו צריכים לאשר קיומה של תקשורת פנים מול פנים ולאפשר בניית אמון בין הצדדים.

מערכת הבריאות מכילה שלושה שחקנים עיקריים בשוק: המדינה, ספקי השירותים והמטופלים. כדי שתשרוד ותשיג את יעדיה על השחקנים בה לעודד ולפתח שני אלמנטים מרכזיים:

  1. ידע. העברת מידע מושלמת מונעת א-סימטריה ומקיימת מצב בו כל צד מבצע את המוטל עליו. אולם בפועל מצב זה לא תמיד מתקיים משום שקשה לסנן מידע איכותי, בעיקר מצידו של המטופל.
  2. קול. כלומר ביטוי הצרכים, ההעדפות והדרישות מצד המטופל.

שתי פעולות מרכזיות נעשו בשנים האחרונות בארה"ב בכדי למקד את תשומת הלב בידע ובקולם של המטופלים במערכת הבריאות:

  1. בשנת 2000 הוקמה ועדה בארה"ב, בשיתוף פעולה עם ה FDA האמריקאי, אשר מטרתה לבצע הערכה של תוצאות טיפול בטכנולוגיות רפואיות ולהעביר את המידע לגורמים השונים במערכת הבריאות כגון חברות הביטוח, מקבלי ההחלטות במערכת הבריאות, הצוות המטפל ועוד.

הועדה הכילה נציגים מארבעה ארגוני בריאות שונים: הארגון הבינלאומי לחקר איכות החיים (ISOQOL-International Society for Quality of Life Research), הארגון הבינלאומי לפארמה-כלכלה (ISPOR-International Society for Pharmacoeconomics and Outcomes Research), ארגון יצרני התרופות בארה"ב (PhRMA-HOC The Pharmaceutical Research and Manufacturer’s Association Health Outcomes Committee) והארגון הרגולטורי האירופאי לחקר איכות חיים (ERIQA – European Regulatory Issues on Quality of Life Assessment).

חברי הועדה הבינו שלמידע שמגיע מהמטופל ערך רב. הוא מהווה אינדיקציה להשפעות המחלה והוא חיוני להערכת יעילות הטיפול הרפואי עוד בשלבי הניסויים הקליניים, שם הוא למעשה מקור המידע היחיד.

  1. קבלת ערך בתמורה לפרמיה - נכון לשנת 2010 חברות ביטוח בארה"ב הוציאו 30-50% מהפרמיה שגבו על הוצאות אדמיניסטרטיביות כגון שיווק, פרסום, משכורות או חלוקת רווחים. בשנת 2011 נחקק חוק בארה"ב (“Medical Loss Ratio”provision of the Affordable Care Act) אשר קבע שחברות הביטוח תהיינה חייבות להוציא בין 80-85% מהפרמיה שהן גובות על טיפול רפואי ועל שיפור השירות הרפואי למבוטחים ורק את הנותר להוצאות אדמיניסטרטיביות. במידה ולא תעשנה כך הן תחויבנה לפצות את המבוטחים, החל משנת 2012. ניכר שזו הסנונית הראשונה בניסיון לשלוט בהוצאה הלאומית על התרופות בארה"ב ולאפשר לחולה לקבל יותר ערך בתמורה לפרמיה שהוא משלם ובכך להשמיע את "קולו”במערכת.

מה קורה בארץ?

נכון לשנת 2013 היו בישראל 3.4 רופאים לכל 1000 נפש, 4.9 אחיות לכל 1000 נפש ו 0.73 רוקחים לכל אלף נפש. ממוצעOECD בשנה זו עמד על 3.3, 9.1 ו 0.8 בהתאמה. העומס במערכת הבריאות בא לידי ביטוי בזמן שמוקדש לכל חולה במערכת הבריאות ולכן גם ביכולתה לשאוב ממנו מידע חיוני ולספק ערך לפרמיה שהוא משלם. כך למשל הזמן שרופא מקדיש לכל חולה בבית החולים או במרפאה הינו דקות ספורות בלבד.

דווקא הרוקחים, למרות מספרם הנמוך לאלף נפש, הם בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר לפתח ערוצי תקשורת עם החולה ועם סביבתו ולתרום להצלחת השגת יעדי מערכת הבריאות.

הרוקחים פזורים במאות נקודות קשב בקהילה ובבתי החולים. בכל נקודת קשב עוסקים הרוקחים במגוון רחב של תפקידים – בבתי החולים הם עוסקים במתן יעוץ לחולה, ביצוע הכנות רוקחיות לצרכים מיוחדים של חולים ועוד. בקהילה, הם מטפלים בחולה מרגע שיצא ממשרד הרופא עם מרשם. הם מקבלים תלונות, מטפלים בבעיות של חוסרים בתרופות, מדריכים כיצד לקחת את התרופה ועוד. הרוקחים הוותיקים בקהילה מכירים את החולה ואת הצרכים שלו ולכן יש להם ידע רב על איכות של תרופות שכדאי לנצל. כך שבכל תפקיד רוקחי קיימת אינטראקציה מסוימת עם החולה ולעיתים אף עם האנשים מסביבו –הרופא, האחות והמשפחה. מסיבות אלו לרוקח יש יכולת לשאוב הרבה מידע מסביבת המטופל ולהעבירה הלאה במעלה ההיררכיה אל מקבלי ההחלטות.

בתחילת המאמר כתבתי על שתי פעולות עיקריות שנעשו במטרה לחזק את הידע ואת הקול של המטופלים במערכת הבריאות בארה"ב. להלן האופן בו מקבלים שני אלו מיקוד במערכת הבריאות בארץ:

  1. נוהל ייעוץ רוקחי יזום. תפקידו של הרוקח עובר שינויים בשנים האחרונות -מרקיחת תרופות למתן ייעוץ, שיפור היענות לטיפול, הדרכה לשימוש מושכל בתרופות ושיפור בטיחות הטיפול התרופתי.

באוקטובר 2013 נקבע נוהל "ייעוץ רוקחי יזום, מידע תרופתי ופעולות ניטור וסקר על ידי רוקח בבית מרקחת ובמוסד רפואי". מטרת הנוהל היא להסדיר את תפקידו של הרוקח כמייעץ ומדריך לגבי שימוש מושכל בתרופות.

במסגרת הנוהל בוחן הרוקח היבטים הקשורים בהעדפות של המטופל אשר עשויות להשפיע על הצלחת הטיפול הרפואי כגון אם המטופל מבין כיצד להשתמש בתרופות, האם יש תרופות שבהן אינו עושה שימוש או שהפסיק לקחתן או האם יש לו קושי ליטול את התרופות או להשתמש באביזרים הנלווים להן. למעשה נוהל 113 ממקם את הרוקח בעמדה המאפשרת לו ללמוד מהחולה ומסביבתו.

  1. בישראל משרד הבריאות מפקח על הוצאות הפרסום והשיווק של קופות החולים והוא רשאי לקבוע תקרה שנתית להוצאות מסוג זה ואף, בשיתוף עם משרד האוצר, להטיל סנקציות על קופות חולים שחורגות מהתקרה. בדומה לנעשה בארה"ב, גם כאן נשמר "קולו" של המטופל במערכת.

לסיכום, כדי למקסם את תפקידו של המטופל במערכת הבריאות ולשפר את איכות הטיפול הרפואי בו יש לפתח ולקדם ערוצי קשב עם הצוות הנמצא סביב מיטת החולה. במאמר זה התייחסתי בעיקר לערוצי קשב מול ציבור הרוקחים אולם בהחלט ייתכן ויש לפתח ערוצי קשב גם מול שאר בעלי התפקידים הנמצאים סביב החולה כדי למקסם את הפוטנציאל הגלום בהם.