ד''ר ציפי דולב, פסיכיאטרית לבריאות האישה.
מפליא כמה מעט נלמד במהלך ההתמחות בפסיכיאטריה על הקשר שבין השינויים ההורמונאליים בחיי האישה והשינויים האפקטיביים. הנושא נשאר קשור עדיין לתחום הגניקולוגיה,רופאי הנשים, אשר לא הוכשרו לטפל בבעיות הנפשיות ולא אמורים לטפל בבעיות נפשיות.

הפסקת פעילות השחלות, אירוע הדרגתי או פתאומי, ועמו ירידה בהפרשת ההורמונים השחלתיים, משפיעים רבות על גופה ונפשה של האישה. בין ההשפעות: חרדה, התקפי פאניקה, הפרעות שינה, עצבנות, דכדוך, דיכאון, מצביים מאניים שיכולים להופיע לראשונה בחיי נשים בסביבות הגילים 45-55. זו דוגמה נפלאה לשילוב בין גוף לנפש בגוף האישה.

אני נשאלת לא אחת את אותה השאלה: האם חשוב לדעת באמת האם כל אחת מהתופעות הללו קשורה לגיל המעבר, או שמספיק לתת טיפול תואם נוגד דיכאון או חרדה או תרופה לשינה? ובכן, התשובה היא שחשוב מאוד להבין האם התופעות קשורות לגיל המעבר או לא.

מדוע? אישה צריכה לדעת מה המצב הפיזיולוגי בו היא נתונה ומה השפעתו על גופה ונפשה, וגם אם הטיפול התרופתי הוא לא שונה, בין דיכאון שאינו קשור לגיל המעבר לבין דיכאון שקשור לגיל המעבר.

כולנו רוצים להבין מה גורם לנו לחוש כך או אחרת, ומדוע פתאום ללא סיבה החלו התקפי חרדה הדומים להתקפי לב וגורמים לריצה חוזרת לחדר המיון, כשהתשובה היא "זה שום דבר רק התקף חרדה". ואילו הייתה האישה שפונה נשאלת את השאלות הבאות: בת כמה את? האם מחזור הווסת פסק? יש לך תופעות נוספות כגון הזעות וגלי חום? ואז התשובה האחרת הייתה "כחלק מהשינויים ההורמונאליים את חווה גם התקפי חרדה"... תשובה זו הייתה גורמת להקלה עצומה אצל אותה אישה, ולהתייחסות שונה לחלוטין של האישה כלפי עצמה ושל הרפואה כלפיה.

קשה שלא להתייחס לנושא הסטיגמטי שעדיין מאוד רווח בכל הקשור לנושאים הנפשיים. קל יותר לדבר על גלי חום, הזעות, יקיצות מרובות, ירידת חשק מיני, יובש בנרתיק ועוד בתקופת גיל המעבר, אך הרבה יותר קשה ומאיים לשייך את כל הספקטרום הנפשי לתקופה זו של החיים. החשיבה בה לוקים רובינו היא ,שהגוף הוא "לא באחריות שלנו", אבל הנפש "כן באחריות שלנו" .

כלומר, אם יש סימפטומים גופניים נלך לרופא שיטפל בגוף, אבל בנפש אנחנו אמורים לטפל בכוחות עצמינו. ואם לא הצלחנו, נכשלנו וזו בושה...

ומה עוד לפסיכיאטר ולגיל המעבר בנשים?

קבוצה גדולה של נשים הנושאות את גן הBRCA (יותר באשכנזיות יהודיות) עוברות כריתת שחלות בגיל צעיר, ונכנסות למנופאוזה מוקדמת וסובלות מתופעות פיזיות ונפשיות קשות. היות וטיפול הורמונאלי חליפי לא תמיד מומלץ, קיימות מספר תרופות פסיכיאטריות נוגדות דיכאון העוזרות להקלה בגלי החום וכמובן בדיכאון. התרופה היחידה המומלצת ע"י ה-FDA היא ה-PAXET במינון של 7.5 מ"ג.

העזרה בהקלה על גלי החום היא בהפחתה של כ-40-50%, שהיא עזרה משמעותית. בעבר נעשו מספר רב של עבודות על EFEXORE במינון של 75 מ"ג, שהראו גם שיפור משמעותי בהקלה על גלי החום.

קבוצה גדולה של נשים בגיל המעבר הלוקות בסרטן שד מקבלות TAMOXIFEN, וחלקן מקבלות גם תרופות נוגדות דיכאון. חשוב לדעת שחלק מהתרופות נוגדות דיכאון יורידו מעצמת הפעילות של ה-TAMOXIFEN ובכך יעלו את הסיכון לחזרה של סרטן השד.

קשה להתעלם כיום מהתפתחות הענף של רפואה מגדרית ובתוכה הפסיכיאטריה המגדרית, הכוללת את ההבדלים בין גברים לנשים בתקופות חיים שונות. חשוב מאוד להקפיד על אבחון מגדרי והתייחסות תרופתית מגדרית שונה.