Freedom of Choice of Hospital for Psychiatric Admissions: A First-Person and Advocacy Account from Israel 

מתוך: The Oxford Handbook of Psychiatric Ethics, Volume 1

רקע:

כשאדם זקוק לאשפוז ברפואת הגוף מתאפשר לו לבחור מבין כמה בתי חולים (הרשימה שונה לפי קופת החולים שאליה משתייך המבוטח), ואילו מתמודדי הנפש נאלצים להתאשפז בבית החולים אחד ויחיד שבאזור מגוריהם. הסדר האזוריות הזה אינו חוקי. הוא עומד בסתירה לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, לחוק טיפול בחולי נפש, לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולאמנת האו"ם לזכויות אנשים עם מוגבלויות שאושררה על ידי הכנסת ב-2012. בחוק טיפול בחולי נפש, למשל, נאסר להגביל זכות מזכויותיו של חולה אלא על פי חוק. הסדר האזוריות לא זו בלבד שאינו מושתת על חוק, גם אין בבסיסו כל נוהל, חוזר או תקנה. הוא מבוסס על הסכם קיקיוני מ-1978 (בין מנכ"לי משרד הבריאות וקופת חולים כללית) שבוטל בסוף אותה שנה.

בינואר 2010 הגשנו לבג"צ עתירה ראשונה במטרה לבטל את הסדר האזוריות המפלה בינינו לבין שאר החולים. העתירה נדחתה. המדינה דאגה להבהיר בתשובתה לעתירתנו זו כי גם לאחר יישום הרפורמה בבריאות הנפש (כלומר לאחר שהאחריות הביטוחית על בריאות הנפש תעבור ממשרד הבריאות לקופות החולים) לא ישתנה השיוך האזורי. כלומר, גם לאחר יישום הרפורמה לא תהיה לנו אפשרות לבחור בית חולים.

במאי 2012 הגשנו לבג"צ עתירה שנייה בנושא, מאחר שהמדינה לא העלתה נוהל כתוב כפי שהורה בג"צ. חודשיים לאחר מכן פרסם משרד הבריאות נוהל דרקוני המאפשר - בתנאים מאוד מסוימים ומגבילים - להגיש בקשה להתאשפז מחוץ לאזור ההשתייכות, אך ההחלטה הסופית בעניין נותרה בידי בכירי המערכת. גם הפעם נדחתה עתירתנו. בפסיקתו התעלם בית המשפט העליון גם מהשלילה הבלתי חוקית של זכות החולה לבחור את ספק השירות (סעיף 23 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי). השופטים נימקו את הדחייה בכך שיש לבחון את הנוהל החדש במשך כשנה.

במרס 2014 הונחה הצעת החוק שלנו על שולחן הכנסת. ההצעה ביקשה לאפשר למתמודדי נפש לבחור את בית החולים שבו יתאשפזו. 

בסוף הפרק הבענו תקווה שהחוק יפתור את הבעיה, אבל הצעת החוק שלנו אפילו לא אושרה בוועדת שרים לענייני חקיקה. השרה גרמן הפילה אותה ב-9 בנובמבר 2014 לאור נוהל אשפוז חדש שהוחל שבוע קודם לכן.

משרד הבריאות ביטל את המונח "אזוריות" וקרא לנוהל: בחירת מקום אשפוז בבריאות הנפש, אלא שהתנה את הבחירה באחוזי תפוסת מיטות בלתי מציאותיים (עד 95% כולל).

הזכות לבחור ניתנה רק לכאורה, אבל למעשה היא תיאורטית בלבד. משרד הבריאות נקט תחבולה מתוחכמת המשמרת בפועל את הסדר האזוריות הקודם.