אין הלימה בין תקצובה של מערכת הבריאות הציבורית, הנעשה לאורך שנים במשותף על ידי משרדי האוצר והבריאות גם יחד, לבין העלויות הריאליות של ביצועיה. תקצוב בלתי הולם זה הוא האחראי לגרעון הכרוני, המביא להדרדרותה המתמשכת עד לכדי "סף קריסה" (ראו: דו"ח מבקר המדינה 2015, בנושאי בריאות).

אי-הלימה זאת נובעת בין השאר מאי-התחשבות מספקת בתהליך המתמשך של הזדקנות האוכלוסיה מחד גיסא, ומן המאמצים הבלתי פוסקים שלנו הרופאים (מאמצים היקרים מבחינה כספית) ב"הצלת חיים" בעזרת טכניקות חדשניות, גם לאותם מצבים שנחשבו לא-מכבר כ"אבודים" (טפול בעוברים בלתי-בשלים, כוויות נרחבות וכו'), מאידך גיסא.

גישה זו ל"הצלת חיים" מבוססת על מסורתנו רבת השנים - "המציל נפש אחת... כאילו הציל עולם מלא..", והיא משתקפת היטב "בשבועת הרופא העברי", לה נשבעים בימינו הסטודנטים לרפואה עם סיום לימודיהם.

לצערי, מנסים גורמים שמחוץ למערכת הרפואית לחייב אותנו-הרופאים לאמץ את הסיסמה "איזון תקציבי", כקודמת לכל!
סיסמה זו נוגדת לחלוטין את מהותה המוסרית והערכית של שבועתנו.

יחד עם זאת, אין אותם גורמים מעיזים לדרוש מאתנו-הרופאים לחדול מפעילות (לעתים נועזת ויקרה) של "הצלת חיים", (ובמיוחד, לא כשמדובר ב"מקורבים"). מעולם לא העזו אותם גורמים להעלות לדיון ציבורי את השאלה הנוקבת,"הצלת חיים" מול "איזון תקציבי": איזו מן השתיים היא העליונה מבחינה מוסרית וערכית? על פי מי מהן יש לנהוג?

אדרבה, שיעלו זאת לדיון ציבורי. שיבוצע סקר מקיף ומשמעותי של דעת קהל. אני מעריך וללא כל ספק, שהציבור ברובו המכריע יצדד ב"הצלת חיים". אך בהעדר סקר כזה, יש לאמץ את דו"ח מבקר המדינה הנ"ל, המציג בצורה ברורה ואוביקטיבית את התהליך המתמשך של היעדר תקצוב ריאלי והולם של המערכת, מערכת המוכרת לנו וברחבי העולם בהצטיינותה עקב הישגיה.

לכן, יש להחליט בוועדת הכנסת לביקורת המדינה, בעת הדיון על סוגיות התקציב המפורטות ובהרחבה בדו"ח הנ"ל, על הקמת ועדה מקצועית בלתי תלויה ממומחים בארץ, ובהסתיעות במומחים מקצועיים בינלאומיים (כגון, ארגון הבריאות העולמי – WHO), לשם גיבוש מדיניות בריאות ממלכתית לעשור הקרוב, שתבסס תכנון ארוך-טווח של המערכת.

רצוי שההחלטה, בהיותה א-פוליטית, תגובה על ידי כל המפלגות ותובא לאישור הכנסת. עם אישורה כחוק, יובטח תיקצוב הולם ורב שנתי למערכת, אשר יאפשר את שיקומה ההדרגתי עד להחלמתה המלאה, וללא תלות בממשלה מכהנת.

פרושו של דבר, החזרת הערכים והרוח של "השבועה" למקומם הראוי, כלומר העמדה בראש מחויבתו ואחריותו המקצועית של הרופא את "השליחות למען החולה", ותגנז חרפת הסיסמה, שמנסים להשליטה במערכת כיום והאומרת, כי ראשית אחריותו הינה "איזון תקציבי".

אני מודע לכך כי הרעיון קשה ביותר לביצוע. אולם אם ניזכר ב"מחאת הקוטג", הרי שמחאה צודקת, מתמידה, נחושה, מאורגנת ומרובת שותפים (חברי כנסת, קופות החולים, עמותות ציבוריות הפועלות בתחום זה, וכמובן ערוצי התקשורת למיניהם), המאוחדת בזעקה הנוקבת "המלך עירום" עשויה להזיז הרים. אנו, כאזרחי המדינה, מחויבים זאת לחולינו, מבחינה מוסרית וערכית.