הקשר בין פדיאטריה לפסיכיאטריה - נדרשים כיוונים חדשים לשיפור בריאות הגוף והנפש בבני נוער

בעיות נפשיות במתבגרים נפוצות וקשורות לתחלואה ולתמותה מוגברת במהלך בגרות. בני נוער חולים במחלות כרוניות עם בעיות בריאות התנהגותיות, נפוצות יותר, קשות יותר ועלותן גבוהה למערכת הבריאות. כך טוען א. סציגטי, פרופ' לפסיכיאטריה פדיאטרית בבי"ח לילדים פיטסבורג, במאמר שפורסם ב- JAACAP.

ההכרה בצורך לתת מענה טוב יותר לקשיי התנהגות נפשיים בבני נוער, כחלק מטיפול רפואי מקיף, אינה חדשה. בשנת 1999, בדו"ח משרד הבריאות של ארה"ב על בריאות הנפש, צוין כי 70% מהילדים ובני נוער הזקוקים לטיפול, אינם מקבלים שרותי בריאות הנפש. גופים לאומיים המליצו על זיהוי וטיפול מוקדם בתחלואה נפשית בבני נוער, אולם ביצוע הנוהלים לשיפור זיהוי מוקדם היה מוגבל. ב-2010 חוקק חוק שנועד לשפר את הגישה לשירותי רפואה מונעת, כולל לקשיי בריאות התנהגותיים, עבור מיליוני ילדים בארה"ב.

גם לאחר יוזמות אלה, מחקרים מעטים התמקדו בחקר שכיחות הפרעות פסיכיאטריות בילדים, כתחלואה נלוות למצבים רפואיים אחרים. מריקנגז וחב', שהסתייעו בסקר תחלואה לאומית של ארה"ב הראו, כי 1 מכל 4-5 נערים, ענו על קריטריונים להפרעה בבריאות הנפש בשלב כלשהו.

מחקר שפורסם לאחרונה ע"י קליין סימון וחבריו, על שכיחות מצבים בריאותיים התנהגותיים נפשיים, יחד עם מחלות כרוניות בקרב בני נוער, תרם תרומה מכרעת לספרות בכמה דרכים. במחקר נבחנה קבוצה גדולה של בני נוער עם מצבים רפואיים נפשיים התנהגותיים שזוהו מרשומות בריאות אלקטרוניות, בהשוואה לבקרה של מתבגרים בני אותו גיל ומין, ללא קשיים התנהגותיים (N = 61,286). כמו כן, בחנו אבחנות פסיכיאטריות, נלוות למצב (תחלואה) רפואי כרוני, וביחוד למחלות גופניות כרוניות מסוימות אשר הושוו בין מתבגרים עם בעיות נפשיות וללא בעיות נפשיות.

המחקר מצא, כי הפרעות הנפשיות השכיחות ביותר בבני נוער - הפרעות דיכאון, חרדה, שימוש בסמים, הפרעות בספקטרום הדו-קוטבי - היו בשיעורים גבוהים יותר מאלו שנמצאו במחקר של מריקנגז וחב'. יש לציין, כי בהחרגה במחקר של חולי Medicaid ו-Medicare, סביר להניח שאומדן הפרעות נפשיות היה מופחת. באופן כללי, חולים עם הפרעות נפשיות לא היו בסיכון גבוה יותר לתחלואה רפואית נלוות, בהשוואה לקבוצת הביקורת. לעומת זאת, מתבגרים עם ההפרעות הנפשיות השכיחות - כמו דיכאון, חרדה, ושימוש בסמים - היו עם סיכויים גבוהים יותר משמעותית לחולי רפואי פיזי, בהשוואה לקבוצת ביקורת. יתר על כן, בתוך 7 המחלות הפיזיות בילדים שנבדקו (אסתמה, דלקת מפרקים, נזלת, סינוסיטיס, סוכרת, מעי רגיז/תסמונת מעי דלקתית, ומיגרנות), נמצאה תחלואה גדולה יותר של הפרעות פסיכיאטריות. המחקר מדגיש את הצורך ליותר שיטתיות בסריקת בני נוער למצבים רפואיים נפשיים, ולפתח אלגוריתמים טובים לזיהוי, מניעה וטיפול במצוקה נפשית במתבגרים.

נדרשים מחקרים עתידיים לבחינת מסלולים למצבים פסיכוטיים ורפואיים כאלה לאורך זמן, אשר עשויים לספק תובנות על מנגנוני אינטראקציות (פעולה הדדית) של גוף-מוח,כך שניתן יהיה לפתח התערבויות ממוקדות יותר. מערכת בריאות הציבורית בארה"ב ממוקדת יותר ויותר לשיפור איכות הטיפול ולהפחתת עלויות, המחקר של קליין סימון וחב', קבע שיש צורך באלגוריתמים ריאליים לסריקת מצבים רפואיים ופסיכיאטריים במרפאות שונות לילדים, כדי לזהות צרכים רפואיים עיקרים בבני הנוער. כשמצבים נלווים מזוהים, התוכניות לטיפול כוללניות שיתופיות צריכות להיות מיושמות.

לאור מחקרים אלה ואחרים ניתן להסיק על מספר אלמנטים, הקריטיים להצלחת שילוב טיפול נפשי וגופני רפואי: שיפור נגישות שרות רפואי למתבגרים; תיאום טוב יותר של מידע בריאות אלקטרוני זמין ממקורות נפשיים ורפואיים; אסטרטגיות חדשניות להתגבר על מחסור של רופאים פסיכיאטרים לילדים ומתבגרים, כמו גם התאמה טובה יותר של התערבויות התנהגותיות וירטואליות ופיתוח מודלי תגמול חלופים. יש גם לבצע שינויים באופן שבו מתוגמלים הרופאים: עבור טיפול רפואי משולב יידרש שינוי מתשלום מבוסס כמות (fee-for-service) לתגמול מבוסס יותר על איכות ותוצאות (למשל, תשלום על כל חבילת השירותים הקשורים בססיה אחת של טיפול).

דגמים של טיפול משותף, כמו טיפול רפואי בבית המטופל, יובילו את הדרך לרפורמת הטיפול, שתניב תוצאות של ירידה בתחלואה ובהוצאות הרפואיות. בהתבסס על המחקר של קליין-סימון, מחקרים עתידיים צריכים להתמקד בכיוון לתוצאות קליניות לטיפול רפואי ופסיכיאטרי, במיוחד לפיתוח אסטרטגיות טובות יותר לטיפול בילדים ומתבגרים עם תחלואה מורכבת לשם שיפור איכות ותוחלת החיים.

אנו נוכחים שבריאות הגוף והנפש חד הם, וזה תקף גם בילדים ומתבגרים. במרפאתי אני נוכח לראות בשכיחות גדולה יותר של הפרעות נפשיות-התנהגותית - כמו הפרעת קשב (ADHD) - בילדים עם מחלות כרוניות - כמו אלרגיה, אסתמה, צליאק, ובולמיה. יש להמשיך ביתר שאת לחקור הקשר שבין פדיאטריה לפסיכיאטריה, ולקבוע הנחיות רפואיות לאבחון ולטיפול.

על מנת לשפר איכות הטיפול במתבגרים. אל לנו לשקוט על השמרים, אלא נוכל לנקוט במספר צעדים:

1. להגביר את לימודי פסיכיאטריה של הילד בהתמחות ברפואת ילדים, ובאותה מידה לחזק את לימודי פדיאטריה בהתמחות פסיכיאטריה של הילד (באחריות מועצה מדעית של הר"י).

2. לקיים באופן סדיר השתלמויות, קורסים וסדנאות ללמידה ולעידכון בתחומי בריאות הנפש ורפואת ילדים, בשיתוף של רופאים מומחים בפדיאטריה ומומחים בפסיכיאטריה לילד (באחריות קופו"ח ואיגודים רפואיים).

3. המידע האלקטרוני כולו (לא רק חלקו) על בריאות הנפשית והגופנית של הילד, אמור להיות פתוח בפני רופאי הילדים במרפאות הקהילה והפסיכיאטרים לילד ולמתבגר (משרד הבריאות וקופו"ח).

4. שיתוף פעולה בין פסיכיאטרים לילד לרופאי ילדים, ע"י מפגשים רפואיים משותפים, לדיון על מקרים קליניים בבני נוער עם תחלואה מורכבת של מחלה גופנית כרונית יחד עם תחלואה נפשית (קופו"ח ואיגודים).

5. מרפאות לאבחון ולטיפול בקהילה, המשותפות לרופאי ילדים ופסיכיאטרים לילד לתחלואה מורכבת גופנית ונפשית, כמו הפרעות קשב (ADHD) ונלוותיה. כעת ניתן ליישמן במרפאות הקהילה (הצגתי לפני מספר שנים).

לאור העברת אחריות בריאות הנפש לקופות חולים, ניתן ללא קושי לעשות את תחילת הדרך, ולממש תכנית כזו או אחרת, להפעלת מרפאות ראשוניות בקהילה המשותפות לרופאי ילדים ולפסיכיאטרים, כדי להעניק איכות רפואה טובה לילדים ומתבגרים, למען בריאות הגוף והנפש.