כיום מעוגן היטב במחקר שהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בילדות יכולה להמשיך לבגרות. מחקר חדש של ה"קינגס קולג" בלונדון (שפורסם לאחרונה ב-JAMA Psychiatry), טוען כי עבור אנשים בוגרים מסוימים, ADHD מופיעה רק לאחר הילדות.

הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הינה הפרעת התנהגות השכיחה ביותר בקרב ילדים. כיום יש הסכמה נרחבת כי ADHD במבוגרים הינה המשך של ההפרעה מיילדות. עם זאת, החוקרים מהמכון לפסיכיאטריה, פסיכולוגיה ומדעי המוח (IoPPN) בקינגס קולג' בלונדון, מצאו במחקרם שכמעט 70% מהמבוגרים הצעירים עם ADHD לא ענו בכל ההערכות שנעשו על הקריטריונים של ההפרעה בילדותם. מבוגרים עם ADHD "בהופעה מאוחרת" היו עם רמות גבוהות של סימפטומים, ליקויים בתפקוד והפרעות נפשיות אחרות.

לממצאים אלה יש השלכות חשובות להבנת הפרעת קשב, כמו ADHD, שמתחילה אצל אנשים בבגרות, וכי יכולות להיות להן סיבות שונות מזה של ADHD בילדות. מחקרים מבריטניה, ברזיל וניו-זילנד, שפורסמו ב-JAMA Psychiatry זיהו שחלק גדול מהמבוגרים עם ADHD לא סבלו מההפרעה בילדותם.

אוכלוסיית המחקר בקינגס קולג' בלונדון כללה למעלה מ-2,200 תאומים בריטיים עם סיכון סביבתי (E-Risk). נמדדו תסמינים של ADHD בילדות בגילאים 5, 7, 10 ו-12 שנה באמצעות דוחות של אמהות ומורים. בוגרים צעירים רואיינו בגיל 18 שנה כדי להעריך את הסימפטומים של ADHD, את הקשיים בתפקוד, כמו גם את קיומן של הפרעות נפשיות אחרות. 

לאורך תקופת המחקר של התאומים, החוקרים היו גם מסוגלים לבחון את הבסיס הגנטי של ADHD. התגלה ש-ADHD במבוגרים היה פחות תורשתי מ-ADHD בילדות, וגם שתאום עם ADHD בילדות לא העמיד אותם בסיכון גבוה יותר לפתח ADHD בגיל מאוחר.

החוקרים העלו מספר השערות לגבי מאפייני הטבע של ADHD בגיל מאוחר: 

א. ההפרעה יכולה להיות מוסווית בילדות בגלל גורמי הגנה, כמו סביבה משפחתית תומכת.
ב. ADHD בבוגרים יכול להיות מוסבר אך ורק על ידי בעיות נפשיות אחרות.
ג. לחלופין, ADHD המופיעה בגיל מאוחר יכולה להיות הפרעה נפרדת לגמרי.

החוקרים סבורים, כי למרות ש ADHD נמצאת אצל 4% מהמבוגרים, מעטים יחסית המבוגרים שמאובחנים או ממקבלים טיפול להפרעה. חיוני לנקוט בגישה התפתחותית להבנת ADHD, אולם היעדר אבחנה בילדות אינו צריך למנוע ממבוגרים עם ADHD מלקבל תשומת לב קלינית. המחקר שופך אור על התפתחות והתחלה של ADHD, אבל מעלה שאלות רבות לגבי ADHD המתעוררת/מתחילה לאחר גיל הילדות.

עד כמה "ADHD מאוחר" דומה או שונה, לעומת ADHD שמתחיל בילדות? איך ולמה ADHD מאוחר מתעורר? מה הם הטיפולים היעילים ביותר ל-ADHD מאוחר? אלה הן השאלות שעלינו לחפש להן מענה. חשוב להמשיך לחקור את הסיבות הגורמות להופעת ADHD בגיל מאוחר.

תגובתימחקר מעניין, המעורר שאלות רבות על הפרעת קשב בילדים ובוגרים, שעדיין אינן נהירות. טבעי ששאלות רבות מתעוררות לאור מורכבותה של ADHD בילדים, ביטוייה והופעתה עם סימפטומים שונים רב-גוונים. פגיעה בהתפתחות; פגיעתה בתפקוד הילד בתחומים רבים כמו התנהלות, התנהגות, רגש, תסכול, בטחון עצמי, חברה, ולימודים; נלוות לה תסמונות רפואיות כמו טיקים, הפרעות אכילה, הפרעות שינה; ונלוות לה גם הפרעה נפשית כמו אוטיזם, הפרעת התנהגות, חרדה, דיכאון ועוד. 

ADHD עם הפרעה נפשית זו הפרעה בדרגת חומרה קשה, השונה בתכלית מ-ADHD שביטויה קשיי קשב, היפראקטיביות, אימפולסיביות ופגיעה קלה בתפקוד בלבד.

בבוגרים, הפרעת קשב יכולה להיות המשך להפרעת קשב בילדות, אשר ביטוייה, אבחונה וקשיי התפקוד (עבודה, זוגיות, משפחה) יכולים להיות שונים מההפרעה בילדים, אולם הטיפול הרפואי אינו שונה במהותו.

מאידך, בבוגרים יכולים להופיע לראשונה סימפטומים רגילים של קשיי קשב היפראקטיביות ואימפולסיביות, אשר בטעות מייחסים אותם לאבחנת ADHD, בעוד הם נגרמו בעטיה של הפרעה נפשית שבוגר סובל ממנה כמו חרדה דכאון, ועוד. בוגרים רבים כאלה פונים בשאלה לאבחון וטיפול בהפרעת קשב, בעוד הם סובלים מהפרעה נפשית שיש לאבחנה ולטפל בה ע"י פסיכיאטר. ישנם גם חולים בוגרים שאובחנו עם הפרעה נפשית וטופלו ו/או מטופלים בתרופות, אשר מחפשים מוצא ופתרון אחר לטיפול בתרופות ADHD. כמובן שיש להימנע מכך.