ב-26 בנובמבר 2021, ארגון הבריאות העולמי הודיע כי גירסה חדשה ומדאיגה של נגיף הקורונה, הידועה בשם אומיקרון (Omicron), התגלתה בדרום אפריקה. עד מהרה הפך הווריאנט לדומיננטי ברחבי העולם וגרם לזינוק שובר שיאים במספר החולים.
כעת, שנה לאחר מכן, הביולוגים עדיין מתאמצים לעמוד בקצב התפניות האבולוציוניות המפתיעות שלו. הוריאציה צוברת במהירות מוטציות, אבל במקום שושלת אחת, הוא התפוצץ למאות, כל אחת עם התנגדות להגנות החיסוניות שלנו ושם אלפאנומרי משלו כמו XBB,יBQ.1.1 ו-CH.1.
"אם בעבר הספיקו 500 נוגדנים כדי להיות מוגנים מפני הידבקות, היום כדי להיות מוגן אתה זקוק ל-2,000–4,000 נוגדנים. האומיקרון הזה שורד יותר, הוא מהתל בנו והוא מתפשט בקצב מבהיל"
פרופ' גילי רגב-יוחאי. "החיסון לקורונה הוא החיסון שיש לנו הכי הרבה ניסיון לגביו; החיסון הכי בטוח שיש". צילום: דוברות שיבא
"80% מזני האומיקרון היום בישראל הם מסוג BQ1.1", אומרת בשיחה ל"דוקטורס אונלי" פרופ' גילי רגב-יוחאי, מנהלת היחידה למניעת זיהומים ב"שיבא" ומנהלת המכון החדש לחקר מגיפות, SPRI. "זה הגל הנוכחי. זהו זן מוצלח מאוד שיודע לחמוק ממערכת החיסון שלנו והחיסונים פחות יעילים נגדו מאשר נגד זנים אחרים. אנשים נדבקים אפילו ארבעה-חמישה חודשים לאחר שחוסנו. זה לא היה כך בגלים קודמים. אם בעבר הספיקו 500 נוגדנים כדי להיות מוגנים מפני הידבקות, היום כדי להיות מוגן אתה זקוק ל-2,000-4,000 נוגדנים. האומיקרון הזה שורד יותר, הוא מהתל בנו והוא מתפשט בקצב מבהיל".
בארה"ב, ה-BA.5, שפעם היה תת הוריאנט הדומיננטי של האומיקרון, מהווה כעת רק 19% מהמקרים החדשים. הצאצא שלו, BQ.1, עלה ל-28% ו-BQ.1.1, הדור הבא, הוא הגורם ל-29% מהמקרים החדשים.
בן מורל, ביולוג חישובי במכון קרולינסקה בשטוקהולם, ועמיתיו עוקבים אחרי יותר מ-180 תת וריאנטים של אומיקרון שצברו באופן עצמאי מוטציות שגרמו להם לגדול בקצב מהיר יותר מ-BA.5. תת הוריאציות הללו עוברות תהליך שצ'ארלס דרווין זיהה לפני כ-160 שנה, הנקרא "התכנסות" – convergence. דרווין הראה כיצד ציפורים ועטלפים פיתחו באופן עצמאי כנפיים שפועלות באותה צורה. כיום, תת וריאנטים של אומיקרון חומקים באופן עצמאי מאותם נוגדנים.
מנגד, יש בכל זאת נקודה מרגיעה אחת. הזן הזה פחות פתוגני מזנים קודמים, "אולי מפני שהוא מגיע למערכת הנשימה העליונה ופחות מגיע לריאות", אומרת פרופ' רגב. "זה המזל שלנו".
"בתחילת המגיפה זה היה חוסר אחריות משווע שלא להתחסן, גם כלפי עצמך, גם כלפי הסובבים אותך. היום זו אופרה אחרת. כמובן, מי שנמצא בסיכון חשוב שיתחסן, אבל מי שלא, ממש לא חייב להתחסן כל ארבעה חודשים"
כאשר האומיקרון הפציע בחיינו אשתקד, הוא הכיל יותר מ-50 מוטציות שמייחדות אותו מגרסאות אחרות של נגיף הקורונה. חוקרים רבים מצדדים ברעיון שהוא התעורר אצל אדם בודד, אולי עם מערכת חיסונית לקויה, שסבל מקוביד כרוני שנמשך חודשים. השאלה היא כמה זמן הוא יישאר איתנו - האם לאורך זמן, או שצופים וריאנט אחר, נוסף?
"אי אפשר לנבא", אומרת פרופ' רגב. כאן נכנס לתמונה המכון החדש לחקר מגיפות, Sheeba Pandemic Research Institute - SPRI, המוקם בימים אלה בראשותה. "אנחנו רוצים להיות מוכנים לכל תרחיש, לכל הופעה של פתוגן חדש של הקורונה, או של כל מגיפה אחרת, כדי לייצר לו חיסון. לכן, אנחנו אוספים זנים בחשיפות שונות: נוגדנים של מחוסנים שלוש פעמים, ארבע פעמים, בהצלבות שונות. אנחנו מבקשים למצוא מישהו שבגופו יש נוגדנים רחבי טווח (Broadly Neutralizing) שיסיעו לנו לייצר חיסון רחב טווח, לא רק נגד זן אחד אלא כזה שיכול להיות יעיל נגד כל זני הקורונה. חלקיק יציב אחד שמנטרל הרבה זנים. נוגדן אומניפוטנטי".
פרופ' רגב נמנעת מלהרחיב את הדיבור על הנוגדן הזה, אך רומזת שייתכן ש"יימצא בקרוב". את המחקר מבצע מכון SPRI בשיתוף עם מערכת הבריאות הבריטית NIH וחברת התרופות סנופי. גם אם יגיע חיסון ביוולנטי חדש, כמו החיסון נגד אומיקרון, היא מציינת, הוא יכיל נוגדנים לזנים נוספים של הנגיף כדי לכסות מקסימום אפשרויות.
במחקר האחרון שערכת על יעילות חיסון הבוסטר נגד אומיקרון פרסמת כי לאחר כארבעה חודשים ממתן המנה הרביעית, חזרה רמת הנוגדנים לרמה דומה לזו שלאחר המנה השלישית. יעילות החיסון נגד הדבקה באומיקרון הגיעה לשיאה בחודש הראשון ודעכה בהמשך. למה להתחסן, אם כך?
"חשיבות שלוש המנות הראשונות היא קריטית, על כך אין חולק. הן מעניקות לנו מגן מפני מחלה קשה ובמקרים קשים – הגנה מפני מוות. אנחנו לא רואים היום מסה של חולים שמגיעים לטיפול נמרץ כפי שראינו בתחילת המגיפה. זה בגלל שחלק הארי באוכלוסיה מחוסן, וזה משמח מאוד. האם להתחסן בחיסון רביעי? בחודשים הראשונים לאחר מתן החיסון הוא מונע הידבקות ואחר כך, אם בכל זאת נדבקים, הוא מונע מהמחלה להחמיר. לא ב-90%, כמו שהיה בתחילת הקורונה, אבל בהחלט בעל השפעה.
חולה קורונה מובל למאהל בידוד באיטליה. צילום faboi/ שאטרסטוק
"אני זוכרת את המראות האפוקליפטיים בתחילת המגיפה מסין, מאיטליה; את שיירות המשאיות הצבאיות עם ארונות המתים. איטליה, מדינה מתקדמת בכל מובן, קרסה. לא היו מקומות במחלקות טיפול נמרץ ופשוט אמרו לבני 60 ומעלה, אל תגיעו לבתיה"ח. אנחנו לא היינו אפילו קרובים למצב הזה"
"היום הגענו לשלב אחר בפנדמיה. בתחילת המגיפה זה היה חוסר אחריות משווע שלא להתחסן, גם כלפי עצמך, גם כלפי הסובבים אותך. היום זו אופרה אחרת. כמובן, מי שנמצא בסיכון חשוב שיתחסן, אבל מי שלא, ממש לא חייב להתחסן כל ארבעה חודשים. צעירים צריכים להתחסן פעם בשנה, אולי פעם בעשרה חודשים ולכוון את החיסון: לקראת נסיעה לחו"ל, לקראת אירוע משפחתי, לקראת עונת השפעת".
האם הטיפול בחיסון פסיבי למדוכאי חיסון Evusheld יעיל עדיין?
"Evusheld אינו יעיל כלל נגד הזן החדש, BQ1.1, וכמעט שאינו יעיל נגד זנים אחרים. להערכתי, נפסיק להשתמש בו בעתיד הקרוב מאוד. עמידות הוירוסים לחיסונים הולכת ועולה בקצב מהיר ואני חוששת שבשלב כלשהו האינסנטיב של חברות התרופות לפתח חיסונים חדשים ייעלם, משום שעד שהתרופה מפותחת ומגיעה לשוק היא כבר לא יעילה עבור הזנים החדשים של המגיפה. את הפתרון צריך לחפש באתרים אחרים בנגיף - כמובן הספייק הוא הבולט ביותר, כי אותו רואים, אבל צריך להיות יצירתיים, אולי לנסות מנגנון אחר, לתקוף בכמה מנגנונים, בכמה סוגי נוגדנים. התשובה נמצאת אולי בגיוון של אמצעי התקיפה".
איך את מעריכה את ההתמודדות של מדינת ישראל בכלל ומערכת הבריאות בפרט עם המגיפה?
"בעיניי, ההתנהלות היתה טובה מאוד, במיוחד בחודשים הראשונים שבהם כל המערכות הרלוונטיות התגייסו: מערכת הבריאות, קופות החולים, צה"ל. זו היתה חצי שנה מרגשת עבורי, לראות את ההתגייסות הזאת לצורך בלימת הנגיף, והיו לזה תוצאות מצוינות. למשל, בנרמול גודל האוכלוסיה, התמותה אצלנו היתה נמוכה פי עשרה מאשר בבולגריה. פי עשרה! בכנסים ובביקורים בחו"ל שאלו אותי פעמים רבות איך הצלחנו כל כך. אני חושבת שהגורם המרכזי להצלחה היה המוכנות הגבוהה שלנו למצבי חירום. אנחנו מוכנים למלחמה, וזו היתה בפירוש מלחמה נגד הנגיף.
"אני זוכרת את המראות האפוקליפטיים בתחילת המגיפה מסין, מאיטליה; את שיירות המשאיות הצבאיות עם ארונות המתים. איטליה - מדינה מתקדמת בכל מובן – קרסה. לא היו יותר מקומות במחלקות טיפול נמרץ ופשוט אמרו לבני 60 ומעלה אל תגיעו לבתי החולים. אנחנו לא היינו אפילו קרובים למצב הזה".
דיברו לא מעט על תופעות הלוואי של החיסון, על תקופת הניסוי הקצרה.
"החיסונים אכן הגיעו בתוך שנה לשוק וזה מדהים, אבל המהירות נשענת על שנים ארוכות של מחקר של מנגנון החיסון המהפכני, ה-mRNA. אני יכולה להגיד היום בביטחון גמור, שלנוכח עשרות המיליונים ברחבי העולם שקיבלו חיסון כזה: החיסון לקורונה הוא החיסון שיש לנו הכי הרבה ניסיון לגביו; החיסון הכי בטוח שיש. לכן, הגישה הזו עוברת היום גם לחיסונים מפני נגיפים אחרים כמו CMV או RSV, שלא הצלחנו להתמודד איתם באמצעים אחרים.
"באשר לתופעות לוואי, פרופ' דרור מבורך מ'הדסה', חשף במאמר יפה שכתב ב-NEJM, את התופעה הנדירה של מיוקרדיטיס, שפוגעת רק בצעירים. אבל מדובר בתופעה שדורשת בדרך כלל יום אשפוז אחד בבית חולים, ובזה מסתיים הסיפור. הקורונה, לעומת זאת, גורמת לנזקים ארוכי טווח ומעוררת תופעות לוואי קשות כמו דמנציה, אלצהיימר, שלא לדבר על תופעות הלונג קוביד. לכן, גם צעירים צריכים להתחסן למרות הסיכון המזערי של מיוקרדיטיס".
ולבסוף, השפעת. האם העלייה המשמעותית בתחלואת השפעת עוד טרם תחילת החורף צריכה לשנות את הגישה בכל הנוגע להדבקה? אולי המניעה צריכה להתמקד לא רק בחיסונים אלא גם במסיכות?
"זה נושא חשוב מאוד. הקורונה גרמה לנו להבין באמת איך הנגיפים הללו עוברים מאדם לאדם, ואנחנו צריכים לאמץ כמה כללי התנהגות חדשים. לדוגמה, לא להגיע לעבודה כשאנחנו קצת חולים וקצת מנוזלים. משהו שאנחנו, כישראלים, לא נוטים לעשות, בגלל דבקות בסוג של מוסר עבודה.
"אני זוכרת ששהיתי בארה"ב ועבדתי במעבדה וכולם היו שם חרוצים והגיעו תמיד בזמן. יום אחד, אחד מעמיתיי לא הגיע. שאלתי, למה כריסטוף לא בא היום? ענו לי, הוא מנוזל. לא האמנתי למשמע אוזניי. קצת נזלת לא באים? היום אני מבינה שהם לגמרי צדקו. אז צריך להפנים שכאשר אנחנו 'קצת חולים' זה לא הזמן לארוחות משפחתיות. בבתי חולים, לדעתי, צריך ללכת עם מסיכה בחודש-חודשיים של תקופת השפעת, בוודאי מול המטופלים".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
