דו"ח שיוגש בקרוב לשדולה לשוויון בבריאות מצביע על כך שמערכת הבריאות הציבורית בישראל היא "אי מבודד שמתקיימים בו חיי שיתוף אמתיים בין ערבים ליהודים, היכולים להוות מודל לשאר תחומי החיים בחברה הישראלית". על עיקרי הדו"ח מדווח היום (ג') "היומון "דה מרקר".

הדו"ח נכתב על ידי המרכז הרפורמי לדת ומדינה, ומבוסס על עשרות ראיונות עומק עם קובעי מדיניות ועובדים במערכת הבריאות. עולה ממנו תמונה של יחסי חברות וקשרים אישיים במסגרת יחסי העבודה בצוותים המטפלים. הדו"ח לא מתייחס לנושא גזענות כלפי מטופלים או של מטופלים כלפי אנשי צוות.

כך, למשל, מראה הדו"ח כי שיעור הערבים במערכת הבריאות בכל המקצועות הרפואיים גדול מחלקם היחסי בשוק התעסוקה ובמגזר הציבורי. בעוד ששיעור העובדים הערבים (גברים ונשים) במשרדי הממשלה ויחידות הסמך השונים הוא 6.79% מכלל העובדים בהם, במערכת הבריאות הממשלתית שיעור העובדים הערבים הוא 12.4% מכלל עובדי המערכת, כמעט פי שניים.

לפי הדו"ח, רבים במגזר הערבי בוחרים במקצועות הבריאות מאחר שהם נחשבים יציבים ובעלי ביקוש ונחיצות תמידיים בשוק העבודה מה שמבטיח פרנסה ומקום עבודה קבוע ויציב, מעמד ויוקרה.

עוד מוסר העיתון, כי מסקנת הדו"ח היא שבשונה מענפי תעסוקה אחרים, מערכת הבריאות מאפשרת לאזרחים הערבים להשתלב באופן מלא ולהתקדם לתפקידים בכירים. במוסדות הבריאות שוררים הערכה הדדית, קשרי עבודה טובים ואף קשרי חברות הנובעים מההיכרות האישית ומשעות העבודה המשותפות הרבות.

לפי הדו"ח, מה שמאפשר זאת היא העובדה שהפוליטיקה נמצאת מחוץ לתחום במקצוע וכי המערכת המשותפת והשוויונית מאפשרת היכרות והסרת מחיצות לצד קיומה של מטרה משותפת נעלה: טיפול בחולים.

עוד מגיע הדוח למסקנה, כי "מערכת הבריאות מהווה עדות לכך שמקומות עבודה הם נדבך חשוב, אולי הבסיס, לבניית חיים משותפים תקינים וליצירת חברה בריאה במציאות מסוכסכת ומורכבת. באמצעות העבודה המשותפת ניתן ליצור הכרות אמתית והערכה הדדית, שיובילו להפלת המחיצות ולבניית אמון ויחסים טובים גם בשאר תחומי החיים".