מחקרים רבים הראו, כי רמות טסטוסטרון הנמוכות מהסף הפיזיולוגי התקין הינן בעלות השפעה שלילית על מאפיינים פסיכולוגיים (מצב רוח, חיוניות, ליבידו ועניין במין) וגופניים (תפקוד זקפתי, כוח).

מחקר פרוספקטיבי תצפיתי חדש בחן את ההשפעה ארוכת הטווח של טיפול בטסטוסטרון על איכות חיים הקשורה בבריאות (HRQoL) בגברים הסובלים מחוסר טסטוסטרון בגיל המבוגר (LOH).

במחקר השתתפו 261 חולים (גיל ממוצע 58) אשר אובחנו עם LOH וטופלו בטסטוסטרון אנדקנואט (TU) – נבידו (באייר) ארוך טווח, תוך-שרירי, עד לתקופה של חמש שנים.

התוצאים שנבדקו היו מדדי בריאות ובכלל זה IPSSי(International prostate symptoms scaleי), IIEF-5י(Five item version of the international index of Erectile Functionי), AMSי(Ageing Males’ Symptoms) ואחוז החולים שדיווחו על כאבי מפרקים ושרירים. התוצאים הוערכו בתחילת המחקר ובכל ביקור אצל הרופא המטפל.

תוצאות המחקר הראו, כי הציונים הממוצעים של מדדי ה-IPSS ו-AMS ירדו משמעותית בשלושת החודשים הראשונים לטיפול. הציונים הממוצעים של מדדי ה-IIEF-5 ורמות הטסטוסטרון עלו בשלושת החודשים הראשונים.

ארבעת המשתנים הללו המשיכו להשתפר לאורך הטיפול. בנוסף, אחוז המטופלים שדיווחו על כאבי מפרקים ושרירים ירד גם הוא.

מסקנת החוקרים היא, כי יש שיפור במאפיינים פיזיים ופסיכולוגיים כאשר מגיעים לרמות טסטוסטרון תקינות בגברים הסובלים מ-LOH. שיפור זה גורם לעלייה באיכות חיים הקשורה בבריאות באוכלוסייה זו.

מקור:
Almehmadi, Y. et al. (2015) Arab Journal of Urology.