סוכרת סוג 2

הקשר בין מינון אינסולין לתמותה או לאירועים קרדיווסקולרים מאז'וריים

מחקר מצא, כי מינון גבוה יותר של אינסולין היה קשור עם עלייה בתמותה לאחר התאמה למשתני בסיס, אך ייתכן שהקשר מוטה בשל גורמים תלויי-זמן כמו חשיפה לאינסולין, שליטה גליקמית, עלייה במשקל גוף והיארעות של אירועים קרדיווסקולריים והיפוגליקמיה

בדיקת רמת סוכר, סוכרת (צילום: אילוסטרציה)

מחקרים קיימים הראו ראיות סותרות בנוגע לבטיחות של טיפול באינסולין בקרב מבוגרים עם סוכרת סוג 2. בפרט, מחקרים תצפיתיים דיווח על סיכון גובר לתמותה ולתחלואה קרדיווסקולרית בקרב משתמשים במינונים גבוהים בהשוואה למינונים נמוכים של אינסולין.

מחקר חדש בוצע במטרה לכמת את הקשר בין מינונים גוברים של אינסולין לתמותה ולאירועים קרדיווסקולריים, תוך לקיחה בחשבון של מבלבלים תלויי זמן וגורמים שיכלו להשפיע על מחקרים קודמים.

המחקר היה מחקר עוקבה שעשה שימוש בתיקי רפואה ראשונית ממאגר מידע קליני גדול בבריטניה. משתמשים חדשים במטפורמין כטיפול יחיד זוהו בתקופה שבין ינואר 2001 לדצמבר 2012. לאחר מכן זוהו בקבוצה זו מטופלים עם מרשמים חדשים לאינסולין.

חשיפה לאינסולין חולקה לקבוצות על פי המינון הממוצע (יחידות) ליום בתוך תקופה של 180 יום עבור כל מטופל. הבדלים יחסיים בתמותה ובאירועים קרדיווסקולריים מאז'וריים (אוטם לבבי לא קטלני, שבץ לא קטלני, תמותה הקשורה לתחלואה קרדיווסקולרית) הוערכו על ידי שימוש במודלי סיכון Cox. נעשה שימוש במודלים נוספים על מנת להפחית סיכון להטייה על ידי מבלבלים תלוי זמן הקשורים לטיפולים קודמים.

בסך הכל זוהו 165,308 מבוגרים עם סוכרת סוג 2 במאגר המידע הראשוני. לאחר הפעלת קריטריונים לאי הכללה, 6,072 [גיל ממוצע 60 (סטיית תקן 12.5), י3281 (54%) גברים, ממוצע המוגלובין מסוכרר 8.5% (סטיית תקן 1.75) וזמן מעקב חציוני של 3.1 שנים (טווח בין רבעונים 1.7-5.3)] זוהו כמשתמשים חדשים באינסולין ונכללו בעוקבת המחקר. 3,599 היו משתמשים חדשים באינסולין ונכללו בתת-עוקבה המקושרת לנתונים מבתי החולים ותעודות פטירה.

שיעורי תמותה הושוו בין קבוצות מינון האינסולין:  <25 יחידות ליום (46 ל-1000 שנות אדם), 25-49 יחידות ליום (39 ל-1000 שנות אדם), 50-74 יחידות ליום (27 ל-1000 שנות אדם), 75-99 יחידות ליום (34 ל-1000 שנות אדם) ולפחות 100 יחידות ליום (32 ל-1000 שנות אדם; P>0.05 לכל ההשוואות; שיעור ממוצע של 31 מקרי תמותה ל-1000 שנות אדם; 95%CIי29-33).

עם התאמה למשתני בסיס, שיעור התמותה היה גבוה יותר עם עלייה במינון האינסולין: פחות מ-25 יחידות ליום (קבוצת הביקורת); 25-49 יחידות ליום Hazrad ratioי(HRי) 1.41 (95%CIי1.12-1.78), 50-74 יחידות ליום 1.37 (1.04-י1.80), 75-99 יחידות ליום 1.85 (1.35-2.35) ולפחות 100 יחידות ליום 2.16 (1.58-י2.93).

לאחר הפעלת מודלים גבוליים להפחתת הטיות, מינון האינסולין לא היה קשור לתמותה מוגברת באף קבוצה (p>0.1 לכל ההשוואות).

מסקנת החוקרים היתה, כי באנליזה רבת משתנים רגילה, מינון גבוה יותר של אינסולין היה קשור עם עלייה בתמותה לאחר התאמה למשתני בסיס. עם זאת, נראה שיתכן והקשר מוטה בשל גורמים תלוי זמן כמו חשיפה לאינסולין, שליטה גליקמית, עלייה במשקל גוף וההיארעות של אירועים קרדיווסקולריים והיפוגליקמיה.

מחקר זה מספק הבטחה לבטיחות הכוללת של שימוש באינסולין בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 ותורם להבנה של המסקנות הסותרות שהצטברו ממחקרים לא אקראיים ואקראיים בנוגע להשפעה תלוית מינון של אינסולין על אירועים קרדיווסקולריים ותמותה.

מקור:
The Lancet Diabetes & Endocrinology; Association of insulin dosage with mortality or major adverse cardiovascular events: a retrospective cohort study. Gamble, John-Michael et al. The Lancet Diabetes & Endocrinology , Volume 5 , Issue 1 , 43 - 52

נושאים קשורים:  סוכרת סוג 2,  אינסולין,  תמותה קרדיווסקולרית,  תמותה,  אירועים קרדיווסקולריים,  מחקרים
תגובות