החזרה של עוברים טריים מועדפת לרוב על פני החזרה של עוברים מוקפאים בטיפולי הפריה חוץ-גופית, אך ישנן ראיות המציעות כי החזרת עוברים מוקפאים עשויה לשפר את שיעור הלידות חי ולהנמיך שיעור גירוי יתר שחלתי (Ovarian hyper-stimulation syndrome) וסיבוכי היריון בנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות.
עוד בעניין דומה
במחקר רב-מרכזי זה, 1,509 נשים א-פוריות עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות שעברו מחזור ראשון של הפריה חוץ-גופית, חולקו אקראית לשתי קבוצות, להחזרת עוברים טריים או עוברים שעברו Cryopreservation ולאחר מכן החזרת עוברים מוקפאים.
לאחר 3 ימים של התפתחות העובר, בוצעה החזרה של עד שני עוברים טריים או מוקפאים. התוצא הראשוני שנמדד היה לידת חי לאחר החזרת העוברים הראשונה.
החזרת עוברים מוקפאים הסתיימה בשיעור גבוה יותר של לידות חי לאחר החזרת העוברים הראשונה בהשוואה להחזרת עוברים טריים (49.3% בהשוואה ל-42.0%), עם יחס שיעורים (Rate ratio) של 1.17 (95%CIי1.05-1.31; p=0.004).
נשים שעברו החזרה של עוברים מוקפאים היו גם בעלות שיעור נמוך יותר של איבוד היריון (22.0% בהשוואה ל-32.7%), עם יחס שיעורים של 0.67 (95%CIי 0.54-0.83 ; p<0.001) ושל גירוי יתר שחלתי (1.3% בהשוואה ל-7.1%), עם יחס שיעורים של 0.19 (95%CI 0.10-0.37י; p<0.001).
עם זאת, נשים אלו היו עם שיעור גבוה יותר של רעלת היריון (4.4% בהשוואה ל-1.4%), עם יחס שיעורים של 3.12 (95%CI 1.26-7.73י; p=0.009).
לא נמצא הבדל משמעותי בין הקבוצות בשיעור סיבוכי היריון או סיבוכים נאונטלים אחרים. היו 5 מקרי תמותה נאונטלים בקבוצת העוברים המוקפאים ואף מקרה בקבוצת העוברים הטריים (p=0.06).
מסקנת החוקרים היתה, כי בקרב נשים א-פוריות עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות, החזרת עוברים מוקפאים היתה קשורה עם שיעור גבוה יותר של לידות חי, סיכון נמוך יותר לגירוי יתר שחלתי ושיעור גבוה יותר של רעלת היריון, לאחר החזרת העוברים הראשונה, בהשוואה להחזרת עוברים טריים.