לא לחינם בחרו גופי הבריאות בישראל ובעולם בסמל הנחש למייצג את הדיסציפלינה. יודעי דבר יובילו אותנו אל מטהו של אסקלפיוס, אל הרפואה במיתולוגיה היוונית, שעליו התפתל הנחש הארסי - משם ועד סיכת החובש הקרבי בימינו אנו. אחרים יבקשו להדגיש דווקא את ארס הנחש, שנשיכתו אמנם ממיתה - אך מאותן טיפות רעל אפשר ליצור סמים מרפאים ומצילי חיים.
עוד בעניין דומה
התמונה הטעונה של הנחש מזדחלת למאמרי זה דווקא בגלל הדו-ערכיות והקוטביות שסימבול זה מעורר בנו. כרופאה ותיקה אני נדרשת כל העת להזכיר לעצמי, כי אבן החכמים, הקרויה מדע, יכולה ביד אחת לתת חיים וביד האחרת להיות חרב מתהפכת מסוכנת - יהיה האוחז בה מלא זדון או כסיל, לפי העניין.
איך יכול כל דרדק וזב חוטם לבטל במחי כתבה עיתונאית אחת עשרות שנים של מחקר מבוסס - רק כי גם הוא "אוחז קולמוס"?
איני יכולה שלא להיזכר במשפט שנאמר על הנחש - "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" - משפט רווי הדחה לרע, פתיינות ושטניות. חישבו כמה פעמים אנו נחשפים באמצעות אומני פיתוי לקרוא מאמרים "כמו מדעיים" ולאמצם משל היו אלו תורה מסיני. איך יכול כל דרדק וזב חוטם לבטל במחי כתבה עיתונאית אחת עשרות שנים של מחקר מבוסס - רק כי גם הוא "אוחז קולמוס". חשוב שנזכיר לעצמנו שלטיפות דיו, בדיוק כמו לטיפות ארס, עלולה להיות השפעה משתקת.
מדע הוא חרב פיפיות. נעבוד נכון עם המדע והוא ישרת אותנו באהבה אין קץ. ננהג בו מנהג סדום והוא יערוף את ראשנו באבחה. אני עומדת משתאה אל מול מידע לא אחראי המפורסם תדיר בעיתונות היומית במדורים "מדעיים". אני נדרשת לתת מענה לקהלים שמדווחים שאינם יודעים עוד היכן יש קרקע בטוחה - והיכן עוד ניתן להניח את הרגל.
בתיאטרון האבסורד, אני נתקלת בכותבים שלא השלימו עבודת תזה בסיסית כשהם תוקפים בארסיות עבודות של חוקרים בעלי שם ועתירי ניסיון תוך הסתמכות על ספרות אזוטרית ולא מבוססת תוך פיזור רמיזות ארסיות על האינטרס שהנחה את עבודתם של האחרונים.
בתיאטרון האבסורד, אני נתקלת בכותבים שלא השלימו עבודת תזה בסיסית כשהם תוקפים בארסיות עבודות של חוקרים בעלי שם ועתירי ניסיון
הקושי גדל עוד יותר כאשר עיתון מכובד כמו עיתון "הארץ", שאני נמנית על מנוייו שנים רבות, מפרסם השבוע כתבה לה ניתנה הכותרת: "האם חומרי הדברה בחלב מעלים את הסיכון לפרקינסון?" הכותבת, דיאטנית שכתיבתה הביקורתית בתחומים של רפואה, טוקסיקולוגיה, אפידמיולוגיה, חקלאות, תורת החמרים וכמובן תזונה מדהימה ממש - נוקטת במידת הזהירות ומסייגת, ואני מצטטת: "עם זאת למחקר זה כמה מגבלות: אחת הביקורות טוענת שהחוקרים לא ידעו בוודאות אם החלב הכיל את הכימיקל המדובר שכן בדיקות החלב נעשו בשנות ה-80 והנבדקים נשאלו על צריכתו בשנות ה-60. בנוסף, המחקר לא מראה קשר של סיבה ותוצאה בין צריכת חלב למחלת פרקינסון, אלא רק שקיים קשר. החוקרים מציינים כי לא נמצא קשר ישיר בין צריכת חלב כגורם לפרקינסון אלא כזה שמתווך באמצעות חומר הדברה שנמצא בחלב וידוע כגורם סיכון לפרקינסון". וכל זה, כשאיש לא יודע אם אמנם החומר היה בכלל בחלב.
במילים אחרות, קודם "הכשה", ואז מיד אצה רצה החובשת לחפש את הנסיוב המחייה. אך הקורא התמים, זה שרגלו עדיין מגששת אחרי אדמה בטוחה -אצלו כבר התפזר הארס בכלי הדם וזה עושה את פעולתו ביסודיות מכרסמת ואיטית.
האמת, אגב, אם בכלל יש לה משמעות במציאות כזו, היא שמעולם לא נמצאו בחלב בארץ, במסגרת סקר השאריות של השירותים הווטרינריים, כל שאריות של החומר הזה בחלב. מעולם.
אם כן, הנחש הוא יצור המגלם בתוכו ניגודים: חיים ומוות. ארס הנחש הוא רעיל וקטלני אך גם מקור המזור. לפארצלסוס, הרופא הקנוני בן המאה ה-16 יוחסה האמירה: "רק המינון עושה את הרעל". הנחש המשיל את עורו מסמל התחדשות ומטמורפוזה ועל כן גם ריפוי. בתגובתי זו אני מזמינה את כל המשתמשים במדע לעשות כן באחריות ובשום שכל - בהבנה שקוראיהם נושאים עיניים אל השורות ושותים בצמא כל חדשה.
כדי שלא ינהגו בנו מנהג זילות אני חותמת בפעולה "נחשית" אחרונה: אנחנו, המתיימרים להיות אנשי מדע, הבה נשיל מעלינו את השרלטנות ונשים תחתיה בחינה ובדיקה מדוקדקת של כל שורה שיוצאת תחת ידנו.