הבדלים בהתקדמות מחלת הפרקינסון נקשרו בעבר ל-2 תתי סוגים מוטורים לפי הקליניקה הבולטת - רעד (Tremor dominant) או אי יציבות והפרעות בהליכה (Postural instability and gait difficulty dominant).
עוד בעניין דומה
מחקר חדש זה בדק את התפקיד של אותם וריאנטים פנוטיפים בחומרה והתקדמות של סימפטומים לא דופמינרגים של מחלת הפרקינסון ושל סיבוכים מוטורים.
נעשה שימוש במודלים שונים בניתוח הנתונים מעוקבה של מטופלים הסובלים מפרקינסון (396 מטופלים) על מנת להעריך את ההשפעה של תתי סוגים מוטורים על החומרה וההתקדמות של ליקוי קוגניטיבי
[Scales for Outcomes in Parkinson's disease (SCOPA)-Cognition], דיכאון (Hospital Anxiety and Depression Scale), תפקוד אוטונומי (SCOPA-Autonomic), שנת יום מוגברת, סימפטומים פסיכוטיים (SCOPA-Psychiatric Complications) וסיבוכים מוטורים.
באנליזה הראשונית תתי הסוגים, כפי שנקבעו על פי היחס הנהוג של סימפטומים של רעד לעומת אי יציבות והפרעות בהליכה, הוכנסו כפקטור, בעוד שבאנליזה השנייה נעשה שימוש בניקוד נפרד לרעד ולאי יציבות והפרעות בהליכה.
התוצאות אומתו בעוקבה עצמאית (Estudio Longitudinal de Pacientes con Enfermedad de Parkinsonי; 365 מטופלים).
האנליזה הראשונית הראתה, שמטופלים בקבוצת האי יציבות והפרעות בהליכה היו בעלי ניקוד נמוך יותר במדדי ליקוי קוגניטיבי, דיכאון, תפקודים אוטונומיים, סימפטומים פסיכוטיים וסיבוכים מוטורים, וחוו הידרדרות מהירה יותר במדד הליקוי הקוגניטיבי. האנליזה השנייה הראתה שרק מטופלים בעלי ניקוד גבוה יותר של אי יציבות והפרעות בהליכה היו קשורים עם ניקוד גרוע יותר באותם מדדים, בעוד שניקוד הרעד לא נמצא קשור עם החומרה וההתדרדרות של אף סימפטום. האנליזה בעוקבה עצמאית הראתה תוצאות דומות.
מסקנת החוקרים היתה, כי בניגוד לאי יציבות ולהפרעות בהליכה, שבאופן עקבי נמצאו קשורות עם חומרה גדולה יותר של סימפטומים לא דופמינרגים, לא נמצאה עדות לאפקט של הרעד במחלת הפרקינסון. ממצאי המחקר לא תומכים בשימוש של רעד כגורם פרוגנוסטי למחלת הפרקינסון. התוצאות תומכות בכך שהחומרה של אי היציבות והפרעות בהליכה היא מדד יעיל לחומרת והתקדמות מחלת הפרקינסון באופן עצמאי.