מרבית ההנחיות להפסקת עישון מייעצות להפסיק לעשן באופן חד, בבת אחת. עם זאת, הרבה מהפסקות העישון מערבות הפחתה הדרגתית של העישון עד להפסקה מוחלטת. מחקר חדש בדק את שיעור ההצלחה של הפסקת עישון באופן חד לעומת הפסקה הדרגתית.
עוד בעניין דומה
המחקר כלל 697 מבוגרים מעשנים בעלי התמכרות לטבק. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות: קבוצה שהפסיקה לעשן באופן חד וקבוצה שהפחיתה את העישון בצורה הדרגתית ב-75% במהלך שבועיים טרם ההפסקה.
שתי הקבוצות קיבלו טיפול התנהגותי תומך והשתמשו בתחליפי ניקוטין בסמוך להפסקת העישון.
התוצא העיקרי שנמדד היה הימנעות מעישון 4 שבועות לאחר ההפסקה. התוצא המשני שנמדד היה הימנעות מעישון 6 חודשים לאחר ההפסקה.
4 שבועות לאחר הפסקת העישון, 39.2% (95% Confidence Intervalי 34%-44.4%) מהקבוצה שהפסיקה לעשן בצורה הדרגתית נמנעו מעישון, בהשוואה ל-49.0% (95% CIי 43.8%-54.2%) מהקבוצה הפסיקה לעשן באופן חד (Relative Riskי 0.8; 95% CIי 0.66-0.93).
לאחר 6 חודשים, 15.5% (95% CIי 12.0%-19.7%) מהקבוצה שהפסיקה לעשן בצורה הדרגתית נמנעו מעישון, בהשוואה ל-22.0% (95% CIי 18.0%-26.6%) מהקבוצה שהפסיקה לעשן באופן חד (RRי 0.71; 95% CIי 0.46-0.91).
משתתפים שהעדיפו הפסקה הדרגתית היו בעלי סיכוי מופחת להימנע מעישון לאחר 4 שבועות, בהשוואה למשתתפים שהעדיפו הפסקה באופן חד (38.3% לעומת 52.2% ; P=0.007).
מסקנת החוקרים היתה, כי הפסקת עישון באופן חד היא בעלת סיכויים מוגברים להוביל להימנעות ארוכת טווח מעישון, בהשוואה להפחתה הדרגתית, גם בקרב מעשנים שהעדיפו להיגמל על ידי הפחתה הדרגתית של העישון.