מדוע עדשות מגע בישראל עדיין נמכרות ללא פיקוח ומסכנות את בריאות הציבור? לאחרונה הסתיים סבב דיונים נוסף בבג"ץ בעתירת מועצת האופטומטריסטים ורשת "אופטיקנה" נגד משרד הבריאות, שבו נקבע כי על המשרד לנמק מדוע לא יקיים את התחייבויותיו להסדיר מכירת עדשות מגע אך ורק עם הצגת מרשם תקף מרופא עיניים או אופטומטריסט.
עוד בעניין דומה
העתירה הוגשה בעקבות ועדה שהוקמה מטעם משרד הבריאות ב-2004, ושהמליצה כי עדשות מגע יימכרו בבתי מרקחת על ידי רוקחים בהצגת מרשם שיינתן מרופאי עיניים או אופטומטריסטים, כפי שקורה במדינות אירופה, אמריקה הצפונית ואוסטרליה. אף שמסקנות הוועדה הוגשו לפני יותר מעשור, טענו העותרות כי משרד הבריאות לא יישם אותן בחקיקה, בתקנות או בהנחיות.
העתירה הוגשה בעקבות ועדה שהוקמה מטעם משרד הבריאות ב-2004, ושהמליצה כי עדשות מגע יימכרו בבתי מרקחת על ידי רוקחים בהצגת מרשם שיינתן מרופאי עיניים או אופטומטריסטים
חבל שמשרד הבריאות לא נועץ ברופאי העיניים טרם הסתייג מהמלצות הוועדה שהקים הוא עצמו. למען הסר ספק אדגיש, שמספר רופאי העיניים שמוכרים עדשות מגע הוא מזערי - כך שהם אינם נגועים באינטרס כלכלי. נהפוך הוא, חלק ניכר מהרווחים של רופאי עיניים הוא מטיפול בסיבוכים שעלולים להיגרם מעדשות המגע.
עדשות מגע הן גוף זר המונח על קרנית ולחמית העין המקיפה אותה, ומהיותן כאלו הן מעלות את הסיכון לסיבוכים. כדי שנוכל לראות בחדות, קיימים בעין קולטי אור הנמצאים על הרשתית, המצויה בחלק האחורי של העין. שבירת האור הראשונית מתרחשת בקרנית שהיא החלון הקדמי השקוף של העין, והשבירה השנייה מתרחשת בעדשה התוך-עינית, המצויה כמה מילימטרים פנימה בתוך העין. בעקבות שבירת האור בשני השלבים האלו מתרכזות קרני האור על הרשתית, ומתקבלת עליה תמונה חדה.
הקרנית מקבלת חומרי הזנה וחמצן מהנוזל התוך-עיני והחוץ-עיני (הדמעות). עדשות המגע שמונחות עליה למעשה חוצצות בינה לבין הדמעות וכך עלולות לפגום באספקת החמצן שלה. אמנם יש חרירים בתוך העדשות שתפקידם לתת לחומרי ההזנה והחמצן לעבור מהדמעות לקרנית, אך כאשר לא מנקים אותן היטב החרירים האלה נסתמים במיקרואורגניזמים כגון חיידקים, שהעדשות משמשות להם מקור דגירה ובתוצריהם (חלבונים). כך למעשה חלה ירידה באספקת החמצן לקרנית ועולה הסיכון לזיהומים.
על כן, יש להסיר את העדשות מדי ערב ולנקותן בנוזל חיטוי ייעודי שקוטל את החיידקים שהצטברו על פניהן. אך לצערנו, משתמשים רבים, ובעיקר בני נוער, מנקים את העדשות במים, שעלולים בעצמם להכיל חיידקים שיידבקו לעדשות, וכך עלולים להיווצר זיהומים בקרנית או בלחמית. יש גם כאלו שלא מנקים אותן כלל במשך חודשים.
חבל שמשרד הבריאות לא נועץ ברופאי העיניים טרם הסתייג מהמלצות הוועדה שהקים הוא עצמו
הצטברות החיידקים על העדשות היא גם הסיבה שכל עדשה מוגבלת בזמן השימוש מפתיחת האריזה. לאחר פרק זמן מסוים פני העדשה משתנים ועלולים לספוח לתוכם את החיידקים וחלבוניהם. לצערנו, רבים מהמשתמשים לא מתחשבים גם במגבלה הזאת.
ניתן להבין אם כן, כי עדשות שלא הוחלפו בזמן או נוקו כראוי עלולות לגרום לירידה באספקת החמצן לקרנית וכך לחשוף אותה לצמיחת כלי דם הגורמים לעכירותה (הקרנית לא אמורה להכיל כלי דם), לזיהומים ולסיבוכים נוספים. כל אלו עלולים לגרום לפגיעה, לעתים בלתי הפיכה, בחדות הראייה.
את הסיכון לסיבוכים הללו ניתן לצמצם באמצעות בדיקות עיניים תקופתיות אצל רופאי עיניים ואופטומטריסטים, והדרישה לחידוש מרשם אחת לשנה תחייב את המשתמשים להגיע אליהן. הדבר תקף בעיקר לבני נוער – האוכלוסייה העיקרית שמשתמשת בעדשות מגע. בבדיקות אלו קודם כל יעברו המטופלים הערכה ראשונית לבחינת מצבה הרפואי של העין ויכולתה לקלוט עדשת מגע. לדוגמה, יש לוודא שהעין לא סובלת מיובש, שהלחמית והקרנית אינן מודלקות משימוש ממושך ולא תקין בעדשות מגע, שאין צמיחת כלי דם על הקרנית ושאין פגיעה בשקיפותה.
כך, בעיות אפשריות יאותרו בזמן, ומטופלים שעדשות המגע מתאימות להם יוכלו לקבל הדרכה לתחזוקה והרכבה נכונות. לצערי, כרגע, אנחנו רחוקים מעולם אוטופי זה.
* המאמר פורסם לראשונה בעיתון "הארץ"