שחמת הכבד (cirrhosis) מלווה לרוב בהפרעות במטבוליזם של סוכרים, אך ההשפעה של הפרעות אלו לא נבחנה עדיין במלואה. המחקר הנוכחי בחן את ההשפעה של הפרעות בוויסות הסוכר על התמותה הכללית ועל סיבוכים בכבד, בקרב מטופלים עם שחמת.
עוד בעניין דומה
בוצע מחקר עוקבה פרוספקטיבי, בו השתתפו 250 מטופלים עם שחמת כבד מפוצה הקשורה לדלקת כבד נגיפית מסוג Cי(hepatitis C virus - HCV), ללא סוכרת ידועה. המטופלים עברו בדיקת העמסת סוכר (oral glucose tolerance) והיו במעקב במשך 201 שבועות בממוצע.
בקו הבסיס, 67 (27%) מהמטופלים היו עם סוכרת סוג 2. במהלך תקופת המעקב אירעו 28 מקרי מוות ו-55 אירועים של הפיכה לשחמת לא מפוצה (decompensation). לאחר התאמה למשתנים מתערבים, נמצאו שיעורים גבוהים יותר, באופן מובהק, של תמותה כללית או השתלת כבד (יחס סיכון, HRי: 2.2, 95% רווח בר סמך: 1.04-4.6, P = 0.04) ומעבר לשחמת לא מפוצה (HRי: 1.9, 1.05-3.3, 0.03) בקרב מטופלים עם סוכרת.
מטופלים עם HOMA-IR הגבוה מ-5 היו עם שיעורי תמותה גבוהים יותר (HRי: 2.2, 1.03-4.8, P = 0.04). שיעור ההיארעות של מעבר לשחמת לא מפוצה היו גבוהים יותר בקרב מטופלים עם HOMA-IR הגבוה מ-3 (HRי: 1.7, 1.04-2.9, P = 0.03).
רמות הסוכר בדם לאחר שעתיים היו המנבא החזק ביותר לתמותה כללית (HRי: 2.5, 1.03-6, P = 0.04) ולהפיכה לשחמת לא מפוצה (HRי: 2.7, 1.4-5.5,
P < 0.01).
ממצאי המחקר מעלים, כי בקרב מטופלים עם שחמת מפוצה הקשורה ל-HCV, סוכרת ועמידות גבוהה לאינסולין קשורים, באופן בלתי תלוי זה מזה, לשיעורי הישרדות נמוכים, ולסיכון מוגבר להפיכה לשחמת לא מפוצה.
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1590865815302085