במחקר זה השוו החוקרים רמת סוכר בדם וסיכון להיפוגליקמיה בעקבות מאמץ גופני ב-40 חולי סוכרת סוג 1 המטופלים באינסולין דגלודק (IDeg) לעומת אינסולין גלרגין (IGlar) בצורה רנדומלית, פתוחת תוויות, על פני שתי תקופות ועם מעבר בין קבוצות.

לאחר טיטרציה אישית ותקופת הגעה לאיזון (steady-state), החולים ביצעו 30 דקות של מאמץ בינוני בעצימותו (65% VO2peak). רמת סוכר בדם, רמת הורמונים קונטררגולטורים ושיעור אירועי היפוגליקמיה תועדו במהלך 24 שעות לאחר הפעילות הגופנית.

השינויים ברמת הסוכר לאחר הפעילות הגופנית היו דומים בין הקבוצות. לא נצפו אירועי היפוגליקמיה בזמן הפעילות הגופנית. מינוני אינסולין בזאלי (0.35 ± 0.11 לדגלודק לעומת 0.36 ± 0.10 לגלרגין) ובולוסים (0.73 ± 0.23 לדגלודק לעומת 0.74 ± 0.22 לגלרגין) והשליטה הגליקמית ב-steady state היו דומים בין הקבוצות.

בזמן הפעילות הגופנית, עצימות הפעילות, הדופק והירידה ברמת הסוכר היו דומים בין הקבוצות. רמות סוכר בדם, רמות הורמונים קונטררגולרטורים ומספר אירועי היפוגלקמיה (כולל היפוגליקמיה לילית) ב-24 השעות לאחר הפעילות היו דומים בקבוצת ה IDegי (18 אירועים ב-13 מטופלים), לעומת בקבוצת ה IGlaי(23 אירועים ב-15 מטופלים).

החוקרים סיכמו, כי בחולי סוכרת סוג 1 עם משטר טיפולי בזאלי-בולוס, הסיכון להיפוגליקמיה לאחר פעילות גופנית אינטנסיבית נמוך ודומה בין אם הם מטופלים באינסולין דגלודק ובין אם הם מטופלים באינסולין גלרגין.

למרות ההבדל בפרמקודינמיקה ובפרופיל הפעולה בין התרופות, לא נצפה הבדל משמעותי קליני ביניהן.

 

מקור:
Diabetes Obes Metab. 2015 Oct 9. doi: 10.1111/dom.12588. [Epub ahead of print]; Similar risk of exercise-related hypoglycaemia for insulin degludec compared with insulin glargine in patientswith type 1 diabetes: a randomised cross-over trial.; Heise T1, Bain SC2, Bracken RM2, Zijlstra E1, Nosek L1, Stender-Petersen K3, Rabøl R3, Rowe E4, Haahr HL