ניתוח רפרקטיבי

מחלת עין יבשה לאחר ניתוח רפרקטיבי

מחקר מצא, כי לניתוח בשיטת SMILE היתה השפעה פחותה על פני שטח העינית ועל עצבוב העין, שהתבטאו בהיארעות נמוכה יותר של מחלת העין היבשה בטווח הארוך

07.06.2015, 12:21
עיניים, ניתוח לייזר (צילום: אילוסטרציה)

מטרת המחקר היתה להשוות את הימצאות מחלת עין יבשה (dry eye disease) לאחר ניתוח הוצאת העדשה דרך חתך קטן - SMILEי (Small Incision Lenticule Extraction) לעומת ניתוח לאסיק (LASIK).

בוצע מחקר קליני, פרוספקטיבי, השוואתי, ללא חלוקה אקראית. במחקר הוכללו שלושים מטופלים להם נקבע ניתוח SMILE דו-צדדי לטיפול בקוצר הראייה, ושלושים מטופלים התואמים במין, בגיל, ובשבירת הקרניים (refraction), להם נקבע ניתוח LASIK דו-צדדי לטיפול בקוצר הראייה.

בוצע מעקב של 6 חודשים אחר המטופלים, מתום הניתוח. המטופלים עברו הערכה מלאה למחלת עין יבשה הן לאחר חודש והן לאחר שישה חודשים לאחר הניתוח. ההערכה כללה איכות חיים הקשורה בראייה (נמדדה על ידי Ocular Surface Disease Indexי [OSDI]), בדיקה קלינית (שכללה מדידת יציבות של מסך הדמעות [tear film breakup time], מבחן שרימר [Schirmer I test] וצביעת קרנית [corneal staining]) ומדידת אוסמולריות של הדמעות, במקביל לניקוד החומרה.

תפקוד וצורת עצבוב הקרנית הוערכה על ידי esthesiometry וכן דימות העצב התת-בזאלי בעזרת מיקרוסקופ קונפוקלי (confocal microscopy) על העין עצמה. התוצאות העיקריות שנבדקו היו מחלת העין היבשה ועצבוב הקרנית.

היארעות גבוהה של מחלת העין היבשה ברמה חלשה עד בינונית נצפתה בשתי הקבוצות חודש לאחר הניתוח. היארעות זו נותרה גבוה באופן מובהק בקבוצת ה-LASTIK לעומת קבוצת ה-SMILE שישה חודשים לאחר הניתוח (דרגת חומרה כללית [מ-0 עד 4]: 1.2±1.1 לעומת 0.2±0.4, בהתאמה, P<0.01), והובילה לשימוש תדיר בתחליפי דמעות, לטווח הארוך.

רגישות הקרנית הייתה טובה יותר בשיטת ה-SMILE לעומת שיטת ה-LASTIK חודש לאחר הניתוח (3.5±1.79 לעומת 2.45±2.48, בהתאמה, p<0.01), אך לאחר שישה חודשים ההתאוששות העיניים שנותחו בשתי השיטות הגיעו לתוצאות זהות סטטיסטית.

צפיפות עצב הקרנית ומספר הסיבים הארוכים והמסתעפים, כפי שנצפו במיקרוסקופ הקונפוקלי, היו גבוהים באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת ה-SMILE לעומת קבוצת ה-LASTIK, הן חודש והן שישה חודשים לאחר הניתוח.

נמצא, כי רגישות הקרנית הינה בקורלציה הפוכה עם נזק לקרנית הנובע ממחלת העין היבשה (R2=0.48, p<0.01), וכי צפיפות סיב העצב הארוך הינה בקורלציה בלתי תלויה עם ניקוד ה-OSDIי (R2=0.50, p<0.01) ועם מבחן שרימר (R2=0.21, p<0.01) שישה חודשים לאחר הניתוח.

החוקרים מסכמים, כי לניתוח בשיטת SMILE הייתה השפעה פחות מורגשת על פני השטח של העינית ועל עצבוב העין בהשוואה לניתוח בשיטת LASTIK ; השפעה שהתבטאה בירידה הן בהיארעות של מחלת העין היבשה והן בהמשך הידרדרות באיכות החיים לאחר ניתוח הלייזר הרפרקטיבי.

מקור:
Denoyer, A., Landman, E., Trinh, L., Faure, J., Auclin, F., & Baudouin, C. (2015). Dry eye disease after refractive surgery: Comparative outcomes of small incision lenticule extraction versus LASIK. Ophthalmology, 122(4), 669-676.

נושאים קשורים:  ניתוח רפרקטיבי,  שיטת SMILE,  שיטת LASTIK,  מחלת עין יבשה,  עצבוב הקרנית,  מחקרים
תגובות
11.06.2015, 14:54

אני בהחלט מסכים. גם אני רואה הרבה פחות עינים יבשות ב SMILE לעומת LASIK