הקדנציה הראשונה של הרב ליצמן במשרד הבריאות אופיינה בתנופה ושינוי לאחר שנות קיפאון ארוכות, המכונות "השנים האבודות של מערכת הבריאות". לראשונה לאחר כעשור נוספו מיטות אשפוז, נוספו תקני רופאים ואחיות, נוספו מכשירי MRI והונגשו שירותי רפואת השיניים לכל.
עוד בעניין דומה
רבים מאנשי מערכת הבריאות שמחו כאשר הפך משרד הבריאות למשרד מבוקש במו"מ הקואליציוני, וכאשר הובטחו תקציבים נוספים למערכת לצורך הרחבת הנגשת רפואת השיניים לאוכלוסיות נוספות, ולמען קידום חוק ביטוח בריאות סיעודי לכל.
מאידך, ממלאת את לבי דאגה עמוקה על מה שלא נאמר באותו משא ומתן. לא נדונה מצוקת חדרי המיון, המחסור במיטות, המחסור המתרחב בתקני רופאים ואחיות, המחסור המתמשך במכשירי MRI, המחסור בחדרי ניתוח ובמיטות טיפול נמרץ ועוד.
בתקופת כהונתו "המוצלחת מבחינתו" של משה בר סימן טוב באוצר, העמיק הפער בין ישראל למדינות ה-OECD בשיעור ההוצאה הציבורית לבריאות כאחוז מהתמ"ג
ואכן, דוחות ה-OECD המציבים את ישראל בתחתית רשימת המדינות המפותחות בשיעור מיטות האשפוז לאוכלוסייה, בשיעור המימון הציבורי של מערכת הבריאות, וכשיאנית באחוזי תפוסת מיטות בתי החולים, מדגישים את המחסור המתמשך באמצעים - מחסור שהינו פרי מדיניות משרד האוצר מזה שנים רבות.
הדאגה בלבי העמיקה עוד יותר כאשר נודע מיהו המועמד לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות. לא אכנס כאן לדיון במשמעות מינוי מנכ"ל שאינו רופא למשרד מקצועי כמו משרד הבריאות, אולם הבחירה באדם - אותו למדתי להכיר בתקופת שביתת הרופאים כאדם נחוש, אידיאולוגי, המאמין בצדקת דרכו, וככזה יש לי אליו הערכה רבה; אדם שהיה אחראי על תקצוב מערכת הבריאות בתפקידו הקודם במשרד האוצר - הינה בחירה המעוררת שאלות קשות.
משה בר סימן טוב היה ממונה על תקציב הבריאות במשרד האוצר בין השנים 2009-2014. בתקופה זו קטן חלקה של ההוצאה הציבורית לבריאות ובמקביל עלה חלקה של ההוצאה הפרטית, והרפואה הפרטית שגשגה.
בתקופת כהונתו "המוצלחת מבחינתו" באוצר, העמיק הפער בין ישראל למדינות ה-OECD בשיעור ההוצאה הציבורית לבריאות כאחוז מהתמ"ג.
ב-4 שנות כהונתו כסגן הממונה על התקציבים באוצר, העמיקה שחיקת סל שירותי הבריאות לעומת מדד יוקר הבריאות והגידול והגיעה ל-3.2 מיליארד ש"ח.
כתוצאה מיישום ואכיפת מדיניותו, צנח מספר המיטות בבתי החולים לכל 1,000 תושבים ב-5% נוספים (ראה גרפים).
מהיכרותי עם משה בר סימן טוב התרשמתי, שפעולותיו כסגן הממונה על התקציבים לא נבעו משרירות לב, אלא משכנוע עצמי עמוק בצדקת דרכו ומדיניותו
דו"ח מבקר המדינה המתייחס לתקופת כהונתו של משה בר סימן טוב תוקף בחריפות את התנהלות המדינה בנושא הבריאות: "בתי החולים פועלים בתוך 'תרבות של מצוקה כספית'; לכלוך וצפיפות מונעים טיפול רפואי הולם... אין מספיק מומחים במיון – וחולים פשוט נפטרים. זמן המתנה של 3 שעות, מחסור חמור של מיטות אשפוז ותנאים החושפים את החולים לזיהומים... העומס בבתי החולים יוצר גם פערים בטיפול בין תושבי המרכז לתושבי הפריפריה... קופות החולים מתנהלות בשנים האחרונות במצוקה תקציבית; תקציב בתי החולים הכלליים-ממשלתיים נמוך בהרבה מהתקציב שאמור לשקף את פעילותם. שיעור מכשירי ה-MRI וה-PET/CT ביחס לגודל האוכלוסייה בישראל נמוך משמעותית ממרבית מדינות ה-OECD".
מהיכרותי עם משה בר סימן טוב, התרשמתי שפעולותיו כסגן הממונה על התקציבים לא נבעו משרירות לב, אלא משכנוע עצמי עמוק בצדקת דרכו ומדיניותו.
תימוכין לכך אפשר למצוא בפרוטוקול ועדת גרמן מיום 25.6.14, שם מצוטט בר סימן טוב כמי שאומר: "אני לחלוטין לא מקבל את הגישה שהמערכת צריכה כאלה תוספות כל שנה. אני מכיר את המערכת לא מעט שנים. המערכת היא במצב טוב". עוד הוא מוסיף בהזדמנות אחרת בדיוני הוועדה: "זה לא שלא נזדקן, אבל אנחנו לא חושבים ולא מאמינים מקצועית שזה צריך להיות מקדם הדמוגרפיה המלא". במלים אחרות, תוחלת החיים עולה, האוכלוסייה מזדקנת, אבל משה בר-סימן טוב לא חושב שצריך לתקצב ולהיערך לכך.
לאור מצבה העגום של מערכת הבריאות המפגרת מבחינת תשתיות האשפוז והתקצוב אחר מדינות העולם, צריך לעמוד בראש המערכת אדם בעל שכנוע פנימי, יכולת לפעול, ורצון להיאבק למען הגדלת המימון הציבורי של מערכת הבריאות. מימון ריאלי והולם אשר יתקן את עוולת עליבות החולים במסדרונות, את עוולת הממתינים שעות בחדרי המיון וחודשים בתור לבדיקת MRI, את עוולת המחסור בתקני רופאים ואחיות, ואת עוולת הזנחת האוכלוסייה המזדקנת.
לצערי, הבחירה במשה בר-סימן טוב ובפילוסופיה שגיבש ויישם כאיש אוצר כלפי מערכת הבריאות דנה אותנו להמשך "תרבות של מצוקה מתמשכת".
* המאמר פורסם לראשונה בעיתון "הארץ"