באחרונה התפתח דיון ציבורי, ובמרכזו הסוגיה אם יש מקום למנות למנכ"ל משרד הבריאות מי שאינו רופא. הסוגיה חשובה לאור הרכבת הממשלה בימים אלה, וכניסתם של שרים וסגני שרים חדשים לתפקידם.
עוד בעניין דומה
עד היום, מנכ"ל משרד הבריאות היה רופא (בסך הכל 23 מאז קום המדינה). יתר על כן, מאז שקיימת התמחות בניהול מזה כ–25 שנה, רוב המנכ"לים היו גם מומחים בניהול, ובנוסף בעלי תואר שני בניהול מערכות בריאות. כלומר, גם רופאים וגם מומחים בניהול.
"ניהול מערכת הבריאות, קביעת חזון ומדיניות אינם דומים לניהול של מערכת כלכלית"
תפקידו העיקרי של משרד הבריאות הוא לשמש רגולטור בתחום הבריאות. בתפקיד זה עליו לשקול אינטרסים של בריאות התושבים, בריאים וחולים כאחד. מאידך, יש בתפקיד זה גם "פיתוי" — לחסוך על בריאות תושבי המדינה. מערכת הבריאות מתגאה, ובצדק, ברמת הרפואה הגבוהה, בתוחלת החיים הארוכה של התושבים, בתמותת תינוקות נמוכה, בהיעדר מגפות קטלניות ובירידה בתמותה ממחלות לב, כלי דם ומחלות אונקולוגיות.
לעומת זאת, יש להתבייש במספר מיטות האשפוז, מספר מכשירי ה–MRI ומספר מכשירי ה–CT, שהם מהנמוכים במדינות ה–OECD. ההשקעה בבריאות לכל תושב בשנה היא 2,300 דולר בערכי קנייה — מספר הנמוך בהרבה מכ–4,000 דולר במדינות אירופה המערבית וכ–8,000 דולר בארה"ב.
אנו המדינה היחידה בין המדינות המפותחות שבה מספר הרופאים לאלף נפש נמצא בירידה. מספר האחיות נמוך באופן שאינו מתקבל על הדעת במדינה מתקדמת.
חולים משלמים מחיר יום־יום ושעה־שעה על השקעה נמוכה בבריאות, כשהם ממתינים שלוש־ארבע שעות לרופא בחדר מיון, יותר מחצי שנה לניתוח, מתאשפזים במסדרונות בתנאים בלתי־אנושיים ועוד.
על מנכ"ל משרד הבריאות לקבל החלטות קשות בתנאים בלתי־אפשריים. במצבים כאלה הוא זקוק למצפן — האתיקה הרפואית, שעל פי כלליה מחויב כל רופא לפעול, שמחייבת לשים את בריאות החולה בראש השיקולים. זאת, למרות לחץ כלכלי קשה, לחץ אדמיניסטרטיבי מכביד ולעתים — לחץ חברתי חונק. משרד הבריאות כמשרד מקצועי צריך וחייב לאזן גישה כלכלית טהורה של האוצר — איזון החשוב למניעת החלטות בעלות פוטנציאל פגיעה בבריאות אנשים, שתוצאותיהן עלולות להתברר רק בחלוף עשרות שנים.
"האם מנכ"ל שאינו רופא יכול לקבל החלטה ולהיות ערב לטיפול נכון במגפה, במשבר אשפוז, למה שייקבע בחוזרים עתידיים בעניין תרומות איברים?"
משרד הבריאות, כאמור, היה ועודנו משרד מקצועי, ולכן ראוי ונכון שהמופקד על השדרה המקצועית שלו יהיה רופא־מנהל. ניהול מערכת הבריאות, קביעת חזון ומדיניות אינם דומים לניהול של מערכת כלכלית. מארג השיקולים המורכב המנחה את מנכ"ל משרד הבריאות בקבלת מרבית החלטותיו מחייב ידע רפואי, היכרות טובה עם השטח והבנה בלתי־אמצעית של צורכי המטופלים והמטפלים.
הסמכויות ותחומי הפעילות של מנכ"ל משרד הבריאות מחייבים אותו, על פי חוק, לשקול שיקולים מקצועיים שלרוב אינם בידיעתו של מי שאינו רופא, כדוגמת בריאות הציבור וטובת המטופלים. כמו כן, חלק מתפקידיו של מנכ"ל המשרד, כפי שמצוין באתר האינטרנט של המשרד עצמו, הם אחריות על יישום מדיניות משרד הבריאות ועל תפעולה השוטף של מערכת הבריאות, וכן לשמש כיועץ לשר הבריאות בהיבטים המקצועיים והארגוניים של מערכת הבריאות. ברור שאלה תפקידים של רופא.
גם בחינה של חוזרי מנכ"ל משרד הבריאות, הנתפשים לא פעם על ידי הרשות השופטת והרשות המחוקקת כהחלטות מקצועיות הקובעות את הסטנדרטים של איכות הטיפול הרפואי, מעידה עד כמה חיוני שהמנכ"ל יהיה רופא.
"לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות נדרש אפוא איש מקצוע שהתנסה בטיפול בחולים, אוהב חולים... ולא אדם שירגיש נוח עם נהלים וטבלאות אקסל"
כך לדוגמה, האם היינו רוצים שמנכ"ל חסר הכשרה רפואית יעדכן את החוזר בדבר "אבחון ילדים בספקטרום האוטיסטי"? האם מנכ"ל שאינו רופא יכול לקבל החלטה ולהיות ערב לטיפול נכון במגפה, במשבר אשפוז, למה שייקבע בחוזרים עתידיים בעניין תרומות איברים, נטילת מח עצם, שינוי סל התרופות?
החלטות רפואיות מקצועיות צריך לקבל רופא שיעקוב גם אחר יישומן בשטח, כפי שמצופה מעו"ד בתפקיד מנכ"ל משרד המשפטים וממורה כמנכ"ל משרד החינוך.
השכלה וניסיון יש בהם השפעה מכרעת על צורת החשיבה וטיב ההחלטות. מנהל שאינו רופא, מטבע הדברים, ישים בראש דאגותיו הישגי ניהול, התייעלות וחיסכון.
לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות נדרש אפוא איש מקצוע שהתנסה בטיפול בחולים, אוהב חולים, מוכן להסתכל להם בלבן שבעיניים, ולא אדם שירגיש נוח עם נהלים וטבלאות אקסל, מוכשר ככל שיהיה.