דעות

קרב הגלדיאטורים במערכת הבריאות בארץ

בקרב הגלדיאטורים של מערכת הבריאות בישראל, בסופו של הדבר המטופל הוא שיוצא מהקולוסיאום על גבי האלונקה

לא צריך תואר בכלכלה כדי להבין שהמנגנון הכלכלי המניע את מערכת הבריאות בישראל מתוכנת למצב אחד בלבד: הרס עצמי.

המנגנון הכלכלי הזה קורס לאטו תוך יצירת גירעונות עתק ופגיעה קשה בהיקף השירותים הרפואיים בישראל ובאיכותם. זהו מנגנון שאולי התאים למציאות שאיפיינה את מערכת הבריאות בשנות ה-90, ואולי - בדיעבד - המנגנון הזה אף פעם לא באמת עבד, אלא רק קנה זמן, יצר תחרות שלילית והפך את המטרה המשותפת של קופות החולים ובתי החולים לקרב גלדיאטורים.

"הכרה בכשלים המהותיים שנוצרו עקב הסדרי ההתחשבנות שבין קופות החולים ובתי החולים היא תחילת הדרך לטיפול נכון בבעיה"

בקולוסיאום של מערכת הבריאות הישראלית, הכללים פשוטים יחסית. קופות החולים מופקדות על מתן שירותי בריאות לציבור בישראל, והן נדרשות לספק למטופל שירותים רפואיים במסגרת הקהילה או במסגרת אשפוזית - שירותים שקופת החולים מספקת בעצמה או באמצעות רכישתם מספקים חיצוניים.

שירותי האשפוז, שאותם קונות קופות החולים מבתי החולים כספק חיצוני, מהווים מרכיב מרכזי בהוצאה הכספית שלהן. נוכח זאת, ובמציאות שבה קופות החולים - השרויות בגירעונות עתק - הן הלקוח המשמעותי והכמעט בלעדי של בתי החולים הכלליים, נוצרת תחרות שלילית והרסנית. תחרות זו מתבססת במקרים רבים על חוסר האיזון בין הכוח שמעניק המנגנון הכלכלי לכל אחד מהשחקנים.

המנגנון הזה הוביל לקשר מעוות ותלות של בתי החולים בהסכמים כספיים עם קופות החולים. בדומה לגלדיאטור שנאבק להישאר לעמוד על רגליו, נאלצים בתי החולים למכור את שירותי הבריאות בהנחות משמעותיות (לעתים עד 20%–25% מעלות הפרוצדורה).

ההנחות אמנם מסייעות לקופות שלא להגדיל את גירעונות העתק, אך הן גם מערערות את האיתנות הפיננסית של בתי החולים. הנחות אלה מגולגלות על הציבור, ובהכרח באות על חשבון היקף ואיכות השירות שבית החולים יכול להעניק לכולנו. שהרי פחות כסף לבית החולים משמעותו פחות כוח אדם, פחות טכנולוגיות, תנאי מלונאות ברמה ירודה ועוד.

"יש לפעול להטמעת מדדי איכות רפואית במנגנון ההתחשבנות בין בתי החולים לקופות החולים"

בדומה לכל משחק קרבות שנמתח ונמשך, השיטה הכלכלית חייבת לאזן במידת מה את חוסר השוויון בין הכוחות. האיזון נמצא לכאורה בהוראה שמחייבת את קופת החולים לשלם בגין שירותים שבפועל היא לא באמת צריכה. התוצאה צפויה וברורה: במקום תחרות על איכות הטיפול והשירות, קיבלנו שיטה כלכלית שמתמרצת את השחקנים להתחרות על גובה ההנחה. זהו מאבק שבסופו המטופל הוא שיוצא מהקולוסיאום על גבי האלונקה.

מודעות והכרה בכשלים המהותיים שנוצרו עקב הסדרי ההתחשבנות שבין קופות החולים ובתי החולים היא תחילת הדרך לטיפול נכון בבעיה. כעת נותר לשנות כיוון ולפעול לגיבוש מנגנון כלכלי חדש שמציב את המטופל במרכז, אינו מבוסס על שיסוי השחקנים בעצמם, אינו מתוכנת להרס עצמי ויוצר קשר חיובי בין גמול כלכלי לאיכות השירות.

קשר כזה יכול להיווצר, בין השאר, באמצעות הטמעת מדדי איכות רפואית במנגנון ההתחשבנות בין בתי החולים לקופות - כך שהשפעתם על הסדרי ההתחשבנות תהיה רבה יותר. כך יתומרצו השחקנים השונים לקדם תהליכים של שיפור איכות השירות הרפואי. מתהליכים אלה ייהנו כל השחקנים - המטופל הציבורי, בית החולים הציבורי וקופת החולים.

* המאמר פורסם לראשונה באתר "דה-מרקר"

נושאים קשורים:  דעות,  קופות החולים,  ועדת גרמן,  מערכת הבריאות בישראל,  CAP
תגובות
ד"ר גולן
14.12.2014, 19:50

למה לא רוצים להקשיב במשרד הבריאות לאמת פשוטה זאת.

ד"ר גולן
14.12.2014, 19:51

וגם במשרד האוצר.