במטרה לאפיין תוצאות של דה-פיברילציה ודום לבבי בסצנות מסרטים, בחנו צוות החוקרים במחקר 35 סצנות מתוך 32 סרטים שיצאו בין השנים 2003-2012. החוקרים בדקו מאפיינים הנוגעים למטופל ולמבצע ההחייאה, מאפיינים הנוגעים לסצנה עצמה, מאפייני הדהפיברילציה והתערבויות נוספות וכן את תוצאות ההחייאה.

הממצאים הושוו למטרות טיפול החירום הקרדיווסקולרי של איגוד הלב האמריקאי AHA-ECC, לתוצאות המדווחות בספרות ולתוצאות שהוצבו כיעד לעתיד.

לפי ממצאי המחקר, 25 (71%) מטופלים היו גברים, ו-29 (83%) ממבצעי החייאה היו גברים. מטרת הדהפיברילציה הייתה החייאה ב- 29 (83%) סצנות, והסבת נזק ב-6 (17%). דום לבבי היה האינדיקציה לשימוש ב-23 (66%) סצנות, ומקצב הלב דווח ב-18 סצנות (51%). כאשר המקצב היה ידוע, נעשה שימוש נכון בדהפיברילציה ב-5 (28%) סצנות בהן הייתה טכיקרדיה חדרית או רפרוף חדרים, ונעשה שימוש לא נכון ב-7 (39%) סצנות בהן היתה אסיסטולה.

ב-8 סצנות של דום לבבי בבית החולים, 7 (77%) מהמטופלים שרדו, בהשוואה לשיעור הישרדות של 23.9% המדווח בספרות, ושיעור של 38% שהוצב כיעד עד לשנת 2020 על ידי AHA-ECC. ב-12 סרטים, סצנות שבהן היה דום לבבי מחוץ לבית החולים, 8 (67%) שרדו, בהשוואה לשיעורים של 7.9-9.5% המדווחים בספרות ו-15.8% שהוצבו כמטרה עד לשנת 2020.

החוקרים מסיקים, שבסרטים תוצאות של דהפיברילציה ודום לבבי לרוב אינן משקפות את המציאות. לדבריהם, מדובר בהזדמנות מוחמצת לחנך לבריאות ציבורית.

ערכה: ד"ר שירי אלפרט

מקור:
Mgbako OU, Ha YP, Ranard BL, et al. Defibrillation in the movies: A missed opportunity for public health education. Resuscutation. Online 18th September 2014.