מחקר משרטט את התפשטות האיידס: מהיערות בקונגו לרחבי העולם

צוות בן 14 חוקרים, בהובלת ד"ר אוליבר פיבוס (Pybus) מאוניברסיטת אוקספורד וד"ר פיליפ למיי (Lemey) מאוניברסיטת לוון (Leuven) בבלגיה, שירטט את "עץ היוחסין" ומיפה לראשונה את שורשיו, נקודת המוצא ומסלול ההפצה וההתפשטות של נגיף האיידס HIV-1.

משפחת שימפנזים; ככל הנראה מקור ההדבקה בנגיף האיידס היה צייד שצד שימפנזה בקונגו (צילום: אילוסטרציה)

הצוות קבע "כמעט בוודאות" כי מקורו של הנגיף היה בקינשסה, היום בירת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שם נדבקו בו ראשוני בני האדם עוד בשנות ה-20 של המאה הקודמת (בין השנים 1909 ל-1929, ברמת וודאות מוערכת של 95%). משם החלה הפצתו והתפשטותו ברחבי העולם. העניין המדעי ותחילת המחקר הרפואי בו החלו למעשה רק ב1981, כאשר זוהה, אובחן ואופיין לראשונה.

המחקר, שפורסם ב-2 באוקטובר בכתב העת Science, מציג למעשה את ה"היסטוריה הגנטית" של הנגיף. העברתו ממקום למקום נעזרה בתנועת רכבות שהתפתחה בקונגו וביבשת אפריקה ובתעשיית המין. עד היום נפגעו ממנו ברחבי העולם כ-75 מיליון בני אדם, מהם מתו כ-36 מיליון.

בעוד שזנים שונים של הנגיף HIV עברו לבני אדם מפרימאטים ובעיקר משימפנזים לפחות 13 פעמים, רק העברה אחת, זו של HIV-1 מקבוצת M (האב הקדמון המשותף של הנגיף) היא שהובילה לפנדמיה הנרחבת.

כל זה התרחש כתוצאה מגורמים שונים כמו גידול מהיר בעיור, התרחבות רשת הרכבות בעת שקונגו נשלטה בידי בלגיה והיתה הקולוניה הגדולה ביותר שלה (ברשת זו נסעו עוד באמצע שנות ה-40 מעל 1 מיליון בני אדם מדי שנה) ושינויים שחלו ב"סחר שירותי מין". תהליך ההתפשטות בכל העולם נמשך בין שנות ה-20 לשנות ה-50 של המאה הקודמת.

"לראשונה ניתחנו את כל הראיות הנגישות והקיימות כיום תוך שימוש בטכנולוגיות פילוגיאוגרפיות מתקדמות שמאפשרות לבצע הערכות סטיסטיות לגבי מוצא ומקור הנגיף", הסביר המחבר הבכיר של הדו"ח המדעי, ד"ר פיבוס, מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת אוקספורד. הוא הצביע על גורם המפתח בהתפשטות הנגיף – הרכבות – שאיפשרו את העברתו מ"כיסים מבודדים" של חולים באזורים כפריים בעיקר לתוככי עיר גדולה כמו קינשסה וממנה התרחבה ההתפשטותו לאזורים נוספים בקונגו ואחר כך ברחבי היבשת ובשאר חלקי תבל.

ההשערה היא שאדם, ככל הנראה צייד, נדבק בנגיף כשבא במגע עם שימפנזים. משם סביר להניח המשיך הנגיף במסלולו דרומה במורד הנהר סנגה, אזור מרכזי בסחר הגומי והשנהב בין קונגו לקמרון הסמוכה וממנה הלאה. תחילה הנגיף לא היה כה נפוץ בקרב בני אדם, אבל שיעור ההידבקות בו הואץ בקרב האוכלוסייה האנושית בעזרת שינויים חברתיים גדולים שהתחוללו בקונגו, עם הכרזת עצמאותה ב-1960.

עוד התגלה, כי נשאי HIV-1 מקבוצת O – קבוצת הנשאים השנייה בתפוצת הנגיף הנפוץ יותר בקמרון - התפשטה בקצב דומה לקודמתה אבל מסלולה היה שונה: לעבר מערב אפריקה. אחת ההנחות היא שקבוצת M עברה מוטציה בנוסף לשינויים באורחות החיים שעברו תושבי קונגו.

תרמו להתפשטות הנגיף גם יוזמות שונות של מערכות בריאות הציבור שנלחמו במחלות אחרות, אבל לשם כך השתמשו במחטי-הזרקה לא בטוחים, רב-פעמיים, מבלי שעברו חיטוי, גם כדי לחסוך בהוצאותיהן. כל אלו הביאו "להתנפחות ממדיה של מגיפת ה-HIV", ציינו עורכי המחקר.

מאז שזוהה ואופיין הנגיף נדרש למעלה מעשור לפני שנוצרו התרופות האנטי-ויראליות הראשונות, ששינו את המחלה מבעלת תוצאה קטלנית ודאית למחלה כרונית שניתן לשלוט בה.