מטרת המחקר הרטרוספקטיבי היתה לבחון אם תוספת של חומר ניגודי דרך מערכת העיכול (אנתרלי; פה ו/או רקטום) משפרת את הרגישות של בדיקת CT שבה הוזרק חומר ניגודי דרך הווריד ושנעשתה בחשד לאפנדיציטיס.
עוד בעניין דומה
החוקרים בדקו באופן רטרוספקטיבי רישומים של 9,047 מבוגרים שעברו אפנדקטומיות לא אלקטיביות במדינת ואשינגטון בין השנים 2010-2011. מתוך אלו, מרבית (89%) החולים עברו קודם לכן בדיקת CT. מתוכם, ל-54% הוזרק חומר ניגודי דרך הווריד בלבד, ול-29% הוזרק חומר ניגודי דרך הווריד וגם ניתן חומר ניגודי אנתרלי.
לא היה הבדל משמעותי בהתאמה בין הפתולוגיה בניתוח לבין הממצאים בבדיקת ה-CT: אצל חולים שקיבלו חומר ניגודי דרך הווריד בלבד היתה 90.4% התאמה, לעומת 90.0% אצל אלו שקיבלו שילוב של השניים.
ההתאמה היתה נמוכה באופן משמעותי אצל אלו שלא קיבלו כלל חומר ניגודי: 85.7%. משך הזמן הממוצע מהקבלה למיון ועד לניתוח היה 48 דקות ארוך יותר אצל אלו שקיבלו גם חומר ניגודי דרך מערכת העיכול.
לפי מחקר זה, בחשד לאפנדיציטיס, וכאשר הוחלט לבצע בדיקת CT, יש מקום להזריק לחולה חומר ניגודי דרך הווריד, אולם אין מקום להוסיף גם חומר ניגודי דרך מערכת העיכול.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט