פיתוחם של טיפולים יעילים למחלת ה-ALS מאתגר ביותר. שונות בין החולים במהלך הטבעי של המחלה, יחד עם מיעוט במרקרים ביולוגיים שיאפשרו לחזות פרוגנוזה, הם בין הסיבות לקושי בפיתוח תרופות.
עוד בעניין דומה
פקטורים שנמצאו קשורים בפרוגנוזה לא טובה כוללים תקופת חביון קצרה בין תחילת התסמינים לאבחנה, גיל מבוגר, מין אישה, התחלה בולברית (לעומת התחלה בגפיים) ונוכחות חולשת שרירי נשימה.
במחקר הנוכחי ביקשו חוקרים למצוא מרקרים המטולוגיים שיכולים לחזות בזמן האבחנה את הפרוגנוזה שנה לאחר מכן. הממצאים נבדקו במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסין ועברו תיקוף במחקר עוקבה בלתי תלוי לאחר מכן. מחקר העוקבה כלל 712 חולי ALS ומחקר התיקוף כלל 122 חולים.
מבין כל הפקטורים ההמטולוגיים שנבדקו, רק שלושה נמצאו בעלי קורלציה משמעותית להישרדות לאחר שנה בשני המינים ובאופן תלוי מינון; רמת אלבומין, רמת קריאטינין וספירה אבסולוטית של לימפוציטים (נמוכה מ-1,700 תאים למיקרוליטר).
שיעור הסיכון לתמותה לאחר שנה כאשר רמת האלבומין בעת האבחנה היתה שווה או נמוכה מ-4.3 גר'/ דל' היה 1.39 לגברים ו- 1.73 לנשים. לגברים עם רמת קריאטינין 0.82 מ"ג/ דל' ומטה שיעור הסיכון לתמותה לאחר שנה היה 1.47. לנשים ברמת קריאטנין שווה או נמוכה 0.65 מ"ג/ דל' עמד הסיכון על 1.49. בחולי ALS, רמת אלבומין בסרום נמצאה קשורה למצב דלקתי, בעוד רמת קריאטינין נמוכה מעידה על דלדול שרירים.
החוקרים מסכמים, שרמות אלבומין וקריאטינין בסרום הם פקטורים המטולוגיים בלתי תלויים שנמצאו קשורים לפרוגנוזה לאחר שנה בשני המינים, לפי מחקר זה. אלו מרקרים שניתן להסתמך עליהם להערכת החומרה של המצב הקליני של חולי ALS וככלי להערכת הפרוגנוזה בעת האבחנה.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט