6 במארס 2014, בשעה 18.00, פגישה עם מנכ"ל משרד הבריאות היוצא, פרופ' רוני גמזו. בעקבות מאמר שפירסמתי ב"הארץ" וב"דוקטורס אונלי", מצא לנכון פרופ' גמזו להזמינני לשיחה ידידותית לאחר שהסיפור "הרעיד" אצלו משהו. שמחתי מאוד להיפגש עמו. בשיחה נכחה גם דוברת משרד הבריאות.
עוד בעניין דומה
ללא גינונים השמורים לרמי מעלה, בצורה מאוד נינוחה, הקשיב המנכ"ל לסיפור האישי שלי שמהותו הפיכת הרפואה בישראל לעוד ענף מסחרי גרידא. לא, לא יצאתי חלילה נגד מי מבין הרופאים המבקשים לעסוק ברפואה פרטית. זו זכותם המלאה להתפרנס כמיטב בחירתם. אלא שטענתי אז, ואני חוזר כאן פעם נוספת: עירוב בין רפואה פרטית לרפואה ציבורית הוא חיבור כלאיים שלא בדרך הטבע. זהו מתכון לתוהו ובוהו במערכת הציבורית, לגזל במערכת הפרטית, ולפגיעה אנושה בחולים.
"יצאתי ממשרדו של פרופ' גמזו ובלבי תחושת הקלה מסוימת. התברר שפרופ' גמזו הבין היטב את המסר, ואף הסכים עמי במרבית הסוגיות שהעלינו"
לאחר כשעה יצאתי ממשרדו של פרופ' גמזו ובלבי תחושת הקלה מסוימת. התברר שפרופ' גמזו הבין היטב את המסר, ואף הסכים עמי במרבית הסוגיות שהעלינו. דוברת המשרד ליוותה אותי אל היציאה וגם עמה ניהלתי שיחה מאוד מעניינת ועניינית. כולנו הגענו למסקנה, שיש להפריד הפרדה מוחלטת בין הרפואה הפרטית לזו הציבורית.
עברו רק חודשיים וקצת, והנה כותרת בעיתון הארץ בזו הלשון: "שר"פ מתון" - זה הפתרון שמתגבש לבעיית הבוערת ביותר במערכת הבריאות בישראל בוועדת גרמן לבחינת חיזוק מערכת הבריאות הציבורית. הפתרון שנבחן כעת בוועדה כולל הפעלת ביטוח בריאות פרטי בתוך בתי החולים הציבוריים - אך ללא בחירת רופא ספציפי. במקום לבחור רופא, המבוטח יוכל תמורת תשלום לעבור את הניתוח אצל מנתח ממאגר של רופאים בכירים, "מבלי שיידע מראש את זהותו של המנתח". שוב אנו נמצאים בפתחו של עוד פתרון מאולתר שיספק את מאווייהם של הרופאים הבכירים אך יביא לקריסת מערכת הבריאות הציבורית.
"שוב אנו נמצאים בפתחו של עוד פתרון מאולתר שיספק את מאווייהם של הרופאים הבכירים אך יביא לקריסת מערכת הבריאות הציבורית"
לפני שארחיב בנושא, הגם שאינני יודע מה סיבת עזיבתו של פרופ' גמזו את משרת מנכ"ל משרד הבריאות, יורשה לי להעריך שדעתו אינה נוחה מהפתרונות של שרת הבריאות.
כל אימת שרופאים בכירים, במיוחד ראשי מחלקות למיניהם, יורשו לעבוד באופן פרטי בבתי החולים הציבוריים, המסחר הרפואי יימשך ואף יגבר. אין כל אפשרות לפקח מי מבין הרופאים יקבל כסף לפני הניתוח, מי מבין החולים יוכל בקלות רבה לדעת מי המנתח התורן, מה הוא מבקש לפני הניתוח ולאחריו. שרת הבריאות, ככל הנראה, שכחה את התרבות הישראלית ואת המציאות שבה כל אחד יכול להשיג "מודיעין איכותי" מאוד לגבי המתרחש בבתי החולים. המערכת כה גדולה עד כדי כך שלא ניתן לפקח על הנעשה בחדרי חדרים.
אינני רופא ואף רחוק מאוד מכך. יחד עם זאת, אני מכיר היטב את המתרחש במערכת הבריאות. אם שרת הבריאות רוצה בקיומה של רפואה ציבורית, כי אז יש לנקוט בצעדים שיובילו להפרדה מוחלטת בין הפרטי לציבורי. לו הייתי במקומה של שרת הבריאות, לא הייתי נרתע מן הצעדים הבאים העשויים להקטין למינימום את התופעות הנוראיות של חמדנות וגזל כספי.
ולהלן כמה עצות:
1. כל רופאי בתי החולים הציבוריים יחויבו לעבוד את מלוא שעות העבודה בבתי החולים, כולל מנהלי המחלקות. על מנהלי בתי החולים תחול חובת אכיפת החוק הקיים, פיקוח ובקרה על הימצאותם של צוותי הרפואה במקום עבודתם. מנהל שלא יצליח לאכוף הוראה זו יפוטר לאלתר. לא יתכן שמנהלי מחלקות ורופאים בכירים בעלי מעמד על, יעבדו בשעות הבוקר באופן פרטי בבתי חולים פרטיים כשבדיוק באותן השעות הם חייבים להיות בבית החולים הציבורי. זו עבירה פלילית.
"אם כדי לנתח אחות שהיא "פרסונל", מנהל המחלקה מסוגל לדרוש, במקום תשלום, קניית מצלמה... אז ריח כבד של משוא פנים עולה"
2. אסור להירתע ולהיבהל מאיומים של מומחים אולטימטיביים המאיימים לעזוב את מערכת הבריאות הציבורית. רובם המכריע לא יעשה זאת משום שכל המוניטין שלהם נוצר בבתי החולים הציבוריים. ואם ישנם כאלה אשר יחליטו בכל זאת לעזוב, לא אלמן ישראל. ישנם רופאים מצוינים אשר מסוגלים למלא את מקומם של אלה אשר רוצים לעשות כסף, קודם כל, ולאחר מכן לעסוק ברפואה. מי שרוצה, לאחר שעות העבודה שלו בבית חולים ציבורי לעסוק גם ברפואה פרטית, יתכבד לעשות זאת לא בתוך בתי החולים הציבוריים.
3. יש לתקצב את בתי החולים הציבוריים על פי הצרכים הרפואיים ולא על פי פרמטרים כלכליים בלבד. יש לתגמל את הרופאים ואת האחיות ואת כל הצוותים העובדים בבתי החולים שעבודתם קשה מאוד, בעלת אחריות שאין למעלה ממנה. אסור שיהיה מחסור בכוח אדם או ציוד רפואי. שרת הבריאות חברה במפלגה שיש לה יכולת השפעה בתחום זה. ראוי שתעשה זאת.
4. ניהול בתי החולים חייב להיות מקצועי וללא משוא פנים. אסור שגורמים שונים בתוך בתי החולים הציבוריים ינהלו תקציבים משלהם, דוגמת קרנות מחקר המשמשות לא אחת למכבסת כסף עבור הכנסות צדדיות. אם כדי לנתח אחות שהיא פרסונל, מנהל המחלקה מסוגל לדרוש, במקום תשלום, קניית מצלמה משוכללת ביותר, תוך מתן הוראות מפורשות לבעלה של האחות לגבי הדגם והעלות של עשרות אלפי שקלים, "למען קרן המחקר", כי אז ריח כבד של משוא פנים עולה ממקרה זה. הנהלה לא נועדה להתקיים בלבד אלא למלא את יעודה ולפקח על מקרים דומים.
היינו יכולים להמשיך ולהרחיב אך דומה שהרעיון מובן: רפואה ציבורית חזקה ומתקדמת, מופרדת לחלוטין מן הרפואה הפרטית היא הפתרון הראוי - ולא מיני נוסחאות שינציחו את המצב הקיים.