פרפור פרוזדורים תת-קליני (sub-clinical atrial fibrillation, SCAF) נמצא קשור לסיכון מוגבר לשבץ בקרב מושתלי קוצב והופך פרפורים (implantable cardioverter defibrillator, ICD), אולם קשר הזמנים בין תופעה זו לאירוע השבץ עצמו אינו ברור. מחקר חדש, שהתפרסם לפני ימים ספורים (14 במארס) באתר כתב העת Circulation, מבקש לשפוך אור על תזמון הפרפור ביחס לאירוע השבץ.
עוד בעניין דומה
בהתבסס על ניסוי ASSERT, שכלל 2,580 מושתלי קוצב ו-ICD בגיל 65 ומעלה ללא היסטוריה של פרפור פרוזדורים, בחנו החוקרים את רישומי הפעילות החשמלית הלבבית המנוטרת באופן רציף על ידי הקוצבים וה-ICD.
בקרב 51 המשתתפים שפיתחו שבץ או תסחיף מערכתי נצפה SCAF ב-51% (26 משתתפים). בהתייחס לתזמון SCAF נמצא, כי ב-35% מכלל אלו שסבלו משבץ או תסחיף (18 משתתפים) אירע ה-SCAF קודם לתסחיף, ומתוכם רק 4 משתתפים סבלו ממנו בתוך 30 ימים קודם לתסחיף, ורק באחד מתוך אותם ארבעה זוהה SCAF בשעת השבץ עצמו. בקרב שאר 14 המשתתפים בהם הופיע SCAF יותר מ-30 יום קודם לשבץ, המופע הקרוב ביותר אירע קרוב לשנה (חציון: 339 ימים; טווח בין רבעוני: 211-619 ימים) קודם לשבץ.
בשמונה משתתפים אותר SCAF רק לאחר השבץ או התסחיף, על אף ניטור מתמשך חודשים ארוכים טרם האירוע (חציון: 228 ימים; טווח בין רבעוני: 202-711 ימים).
את הממצאים מסכמים החוקרים בתובנה, כי על אף הסיכון המוגבר לשבץ במקרי פרפור פרוזדורים תת קליני, מצב זה נדיר למדי בהתייחס לכלל אוכלוסיית הסובלים משבץ או תסחיפים מערכתיים.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
