הקווים המנחים של ה-DHHS כוללים כטיפול התחלתי בזיהום של HIV1 שילובים של TDF/FTC עםEFV , ATV/r , DRV/r , INI's. עם זאת, חשוב לציין כי לחלק מהמטופלים השילוב עם EFV הינו סאבאופטימלי (עמידות לתרופה, נשים השוקלות הריון).
עוד בעניין דומה
מחקר זה תוכנן כדי לספק השוואה נרחבת בין משטרי הטיפול שאינם כוללים שילוב EFV .
במחקר נכללו מטופלים עם HIV מעל גיל 18, ללא נסיון טיפולי קודם ב-ART, עם עומס נגיפי מעל 1,000 עותקים למ"ל ממרכזים טיפוליים שונים ברחבי ארה"ב. המטופלים חולקו אקראית לקבוצות טיפול פתוחות תווית ודורגו בכל קבוצה לפי רמת HIV1 RNA. קבוצות הטיפול היו :
1. ATV 300 mg QD + RTV 100 mg QD + FTC/TDF 200/300 mg QD
2. DRV 800 mg QD + RTV 100 mg QD + FTC/TDF 200/300 mg QD
3. RAL 400 mg BID + FTC/TDF 200/300 mg QD
משך המעקב היה 96 שבועות מהרנדומיזציה של המטופל האחרון (טווח 2-4 שנים) וכלל את כל המטופלים ללא קשר להישארותם על הטיפול המקורי שנקבע להם.
הנחת המחקר הייתה כי FTC/TDF בשילוב עם כל אחת מהתרופות (ATV/r , RAL , או DRV/r) ייתן תוצאה דומה במונחים של יעילות וירולוגית וסבילות הטיפול על פני מעקב בן 96 שבועות. נקודות הסיום העיקריות שנבדקו היו זמן לכישלון וירולוגי (מספר עותקי HIV1 RNA מעל 1,000 עותקים למ"ל בין שבועות 16-24 או מעל 200 לאחר שבוע 24) וזמן לכישלון טיפולי משני לרעילות. נקודת סיום משולבת טרם תכנון היתה היארעות של כשלון וירולוגי או טיפול משני לרעילות (המוקדם משניהם) במטופל נתון.
600 משתתפים בכל זרוע מחקר העניקו למחקר עוצמה סטטיסטית של 90% בהדגמת השערת המחקר. החוקרים הניחו, כי בתקופת המעקב ייצפו במצטבר בכישלון וירולוגי של 25%, כישלון טיפולי של 10% ואובדן מטופלים ממעקב של 12%.
ממוצע של 92% בכל זרוע סיימו את תקופת המעקב (טווח 91-93%). המאפיינים הדמוגרפיים של מין, גיל ומוצא היו דומים בין הקבוצות השונות. שיעור המטופלים עם עותקי HIV1 RNA מתחת 100K היה בממוצע 70% (טווח 68-72%), בין 100-500Kי23% (טווח 22-25%) ומעל 500Kי - 7% (טווח 6-8%). ממוצע ספירת תאי CD4 בין הקבוצות היה 308 תאים למ"מ בשלישית (טווח 158-427) כאשר שיעור המטופלים עם ספירה מתחת 200 היה 30% (טווח 29-31%). לסיכום, ניתן לקבוע שלא היה הבדל בחלוקה הדמוגרפית או במשתנים הרפואיים בפתיחה בין הזרועות השונות.
בהיבט הכשלון הווירולוגי לאחר 96 שבועות – 15% כשלון נצפה בקבוצת ה-DRV/rי;13% בקבוצת ה-ATV/r ורק 10% בקבוצת ה-RAL . בהיבט הכשלון הטיפולי המשני לרעילות לאחר 96 שבועות – 14% בקבוצת ה- ATV/rי, 5% בקבוצת ה-DRV/r ורק 1% בקבוצת ה-RAL. בסיכום הכשלון הכולל לאחר תקופה של 96 שבועות הודגמה עליונות מובהקת של ה-RAL על פני שתי הקבוצות האחרות. חלק ניכר מההבדל נבע מהרעילות הגסטרואינסטינלית והצהבת שנגרמה באחוז ניכר על ידי הטיפול ב-ATV/r .
בהשוואת היעילות בין הזרועות לאחר 96 שבועות - לפי שיעור המטופלים שהמשיכו בטיפול כלשהו עם מספר עותקים מתחת ל-50 למ"ל, ניתן לראות שיעור דומה בין הקבוצות עם עדיפות קלה לקבוצת ה-RAL על פני ATV/r ו-DRV/rי (94% לעומת 88% ו-89%, בהתאמה). בניתוח שיעור זה בכלל המטופלים בזרועות (כולל אלו שנשרו מטיפול) ניתן לראות ירידה בשיעורים אך עדיין נשמרה עדיפות לזרוע ה-RALי (80% לעומת 63% ו-73% בהתאמה).
כישלון וירולוגי שנבע מעמידות הווירוס לטיפול היה נדיר במחקר זה. השיעור היה בממוצע 2% (טווח בין 1%-3%), ללא הבדל בין הקבוצות.
במהלך המחקר נצפתה בנוסף עלייה משמעותית בכמות תאי CD4 בכל זרועות המחקר עם עדיפות קטנה אך משמעותית סטטיסטית, לקבוצת ה-RAL על פני ATV/r ו DRV/rי (288 בממוצע לעומת 284 ו-256 בהתאמה לאחר 96 שבועות טיפול). תוצאה חשובה נוספת שנצפתה היתה יתרון סיגניפיקנטי (p<0.001) סטטיסטי של RAL על פני קבוצות ה-ATV/r ו-DRV/r, בכך שהעלה פחות את ערכי LDL ו-.TG
לסיכום, כל 3 הזרועות הדגימו יעילות וירולוגית דומה. אולם, בהיבט המשולב של סבילות ויעילות, RAL הדגים עליונות על פני ATV/r ו-DRV/rי. ATV/r נסבל פחות לעומת ה-DRV/r ו-RAL, בשל היפרבילירובינמיה. באוכלוסיית המחקר שיעור עמידות הווירוס לטיפולים השונים היה מזערי. מחקר עתידי יתמקד בהשפעות הקרדיווסקולריות, מטבוליות, התנהגותיות ועוד של הטיפולים השונים.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
