תוקפנות

השפעת הפסקת טיפול ב-Risperidone על חולי אלצהיימר

הפסקת טיפול ב-Risperidone בחולי אלצהיימר שטופלו בתרופה עקב פסיכוזה או אגיטציה ותוקפנות מובילה להגברת הסיכון לחזרתן של תופעות אלו

30.10.2012, 18:06

תסמיני פסיכוזה או אגיטציה שכיחים בקרב חולי אלצהיימר, וגורמים למצוקה של החולה ושל מטפליו, להאצת ההידרדרות הקוגניטיבית ולסיכון מוגבר לאשפוז במוסד. תרופות אנטיפסיכוטיות הן התרופות היחידות שנמצאו יעילות יותר מפלסבו בטיפול בתסמינים אלו, וגם יעילותן נמצאה מוגבלת. בשל עלייה בסיכון לתמותה בקרב מטופלים בתרופות אלו (בהשוואה למטופלים בפלסבו), פרסם ה-FDA אזהרת קופסה שחורה לגבי השימוש בהן. הטיפול בתרופות אנטיפסיכוטיות מופסק במקרים רבים בשל חשש מתופעות לוואי ובשל אזהרת ה-FDA. במחקר זה נבחן הסיכון לחזרת תסמיני פסיכוזה או אגיטציה לאחר הפסקת הטיפול.

חולה אלצהיימר הסובל מתסמיני פסיכוזה (אילוסטרציה)

חולה אלצהיימר הסובל מתסמיני פסיכוזה (אילוסטרציה)

המחקר כלל משתתפים הסובלים ממחלת אלצהיימר, שסבלו גם מתסמיני פסיכוזה או אגיטציה ותוקפנות. בשלב הראשון של המחקר טופלו כלל המשתתפים ב-Risperidone, במינון מותאם. בשלב השני של המחקר השתתפו משתתפים שהגיבו לטיפול, כלומר, שנראו אצלם ירידה של 30% בציון במדד NPI, הבוחן תסמיני אגיטציה ותוקפנות, הלוצינציות ודלוזיות, וציון של 1–2 במדד CGI-Cי(Clinical Global Impression - Change), הנע בין 1 ל-7 (ציון גבוה יותר מעיד על שיפור קטן יותר). משתתפים אלו הוקצו אקראית לאחת משלוש קבוצות – מעבר לטיפול בפלסבו, המשך טיפול ב-Risperidone במשך 16 שבועות ולאחר מכן מעבר לטיפול בפלסבו, או המשך טיפול ב-Risperidone במשך 32 שבועות.

בשלב הראשון נכללו 180 משתתפים. גילם הממוצע היה כ-80 שנה, 59% היו נשים וכמעט מחצית מהם שהו במוסדות סיעודיים או במתקני סיוע. תגובה לטיפול נראתה אצל 112 משתתפים. כמו כן נראתה עלייה בשיעורן של תופעות אקסטרה-פירמידליות (אך לא tardive dyskinesia או תסמינים גופניים אחרים).

בשלב השני נכללו 110 משתתפים. לאחר 16 שבועות, הסיכון לחזרת תסמיני פסיכוזה או אגיטציה ותוקפנות היה גבוה יותר בקרב 40 המשתתפים שהועברו לטיפול בפלסבו בתחילת שלב זה לעומת הסיכון בקרב 70 משתתפים שהמשיכו בטיפול ב-Risperidone: חזרת התסמינים נראתה אצל 33% מהמשתתפים שהמשיכו בטיפול ב-Risperidone לעומת 60% מהמטופלים שהועברו לטיפול בפלסבו (HR 1.94, 95%CI 1.09-3.45, P=0.02).

לאחר 16 שבועות נוספים, נראה סיכון מוגבר לחזרת התסמינים אצל 27 משתתפים שהועברו לטיפול בפלסבו לאחר 16 שבועות לעומת הסיכון אצל 13 מטופלים שהמשיכו בטיפול ב-Risperidone – חזרת התסמינים נראתה אצל 15% מהמשתתפים שהמשיכו בטיפול ב-Risperidone לעומת 48% מהמטופלים שהועברו לטיפול בפלסבו (HR 4.88, 95%CI 1.08-21.98, P=0.02).

בשלב השני לא נמצאו הבדלים מובהקים בהיארעות תופעות לוואי בין מטופלים שהמשיכו בטיפול ב-Risperidone לבין מטופלים שהועברו לטיפול בפלסבו.

החוקרים מסכמים כי המלצות ה-FDA לגבי מוסדות סיעודיים אמנם מקדמות הפסקה של טיפול אנטיפסיכוטי לאחר 3–6 חודשי טיפול, אך על פי תוצאות המחקר הסיכון לחזרת התסמינים שבעטיים הוחל הטיפול גבוה לאחר הפסקתו. יש לשקול סיכון זה אל מול הסיכון לתופעות לוואי. יש צורך במחקרים מבוקרים ארוכים יותר.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Devanand et al.; Relapse Risk after Discontinuation of Risperidone in Alzheimer’s Disease, N Engl J Med. 2012 Oct 18;367(16):1497-507

נושאים קשורים:  תוקפנות,  אגיטציה,  אצלהיימר,  risperidone,  תרופות אנטיפסיכוטיות,  פסיכוזה,  דמנציה,  מוסד סיעודי,  מחקרים
תגובות