עד שנת 2002 נחשב טיפול הורמונלי חליפי (HRT) לבעל השפעה מיטיבה, כיוון שיתרונותיו (ירידה בסיכון לתחלואה קרדיווסקולארית, לאוסטאופורוזיס ולסרטן המעי הגס) נחשבו כעולים על חסרונותיו (עלייה בסיכון לסרטן השד ולתחלואה טרומבואמבולית), בעיקר על סמך מחקרים תצפיתיים.
עוד בעניין דומה
בשנת 2002 פורסמו תוצאות מחקר Women's Health Initiative, שלא נמצאה בו כל תועלת קרדיווסקולארית עקב טיפול ב-HRT. תוצאותיו של מחקר זה הובילו להתפתחות ה-timing hypothesis, שלפיה ההבדל בתוצאות קשור בהבדלים במועד תחילת הטיפול ב-HRT – במחקרים תצפיתיים הוחל הטיפול לרוב בסמיכות למנופאוזה, והודגמה השפעה קרדיווסקולארית מיטיבה, ואילו במחקרים מבוקרים אקראית החל הטיפול בדרך כלל זמן רב לאחר המנופאוזה, ולא הודגמה השפעה קרדיווסקולארית מיטיבה. במטה-אנליזה שבה הובא בחשבון גיל תחילת הטיפול, נמצא כי בקרב נשים צעירות יותר היה הטיפול קשור בירידה בתחלואה קורונרית ובתמותה.
מחקר DOPSי(Danish Osteoporosis Prevention Study) כלל משתתפות צעירות (בנות 45–58), זמן קצר לאחר המנופאוזה (3–24 חודשים לאחר דימום וסתי אחרון או תסמיני מנופאוזה בשילוב עם ערכי FSH תואמים), ללא מחלות רקע משמעותיות (כולל אוסטאופורוזיס, סרטן בעבר או אירועים טרומבואמבוליים). נשים שעברו כריתת רחם נכללו אם גילן היה 45–52 ורמת ה-FSH שלהן הייתה גבוהה. המשתתפות הוקצו אקראית לטיפול HRT או להימנעות מטיפול (קבוצת הביקורת). לאחר מעקב שנמשך כ-10 שנים פורסמו תוצאות ה-Women's Health Initiative, ולכן הומלץ לכל המשתתפות להפסיק את הטיפול. המעקב נמשך כ-6 שנים נוספות.
נכללו 1,006 משתתפות, שגילן הממוצע בתחילת המחקר היה 49.7 שנים. משך הזמן הממוצע מאז המנופאוזה היה כשבעה חודשים. לאחר 10 שנים, התוצאה העיקרית, שכללה מוות, אשפוז עקב התקף לב או אשפוז עקב אי-ספיקת לב נראתה אצל 33 נשים בקבוצת הביקורת לעומת 16 בקבוצת הטיפול (HR 0.48, 95%CI 0.27-0.89, P=0.019 לאחר שהובא בחשבון הגיל).
לא נראה הבדל מובהק בסיכון לשבץ (HR 0.77, 95%CI 0.35-1.70, P=0.70), או בסיכון לאירועים טרומבואמבוליים (שנראו אצל שתי נשים בקבוצת המחקר ושתיים בקבוצת הביקורת). כמו כן לא נראה הבדל מובהק בסיכון לסרטן כלשהוא (HR 0.92, p5%CI 0.58-1.45, P=0.71), או בסיכון לסרטן שד (HR 0.58, 95%CI 0.27-1.27, P=0.17).
לאחר חלוקה לקבוצת גיל, נמצא כי בקרב נשים שהיו צעירות מגיל 50 בתחילת המחקר, הסיכון להיארעות התוצאה העיקרית היה נמוך יותר (HR 0.35, 95%CI 0.13-0.89), ללא סיכון מוגבר לסרטן השד. בקרב נשים שהיו מבוגרות מגיל 50, לא נראתה ירידה מובהקת בסיכון להיארעות התוצאה העיקרית (HR 0.63, 95%CI 0.29-1.36), והסיכון לסרטן שד היה נמוך יותר (HR 0.36, 95%CI 0.17-0.79).
לאחר 16 שנות מעקב נותרו התוצאות בעינן – הסיכון היחסי להיארעות התוצאה העיקרית היה 0.62 (95%CI 0.40-0.96), ללא הבדל משמעותי בסיכון לשבץ או לאירועים טרומבואמבוליים (גם במקרה זה מספר האירועים היה נמוך), וללא הבדל מובהק בסיכון לסרטן שד או לסרטן אחר.
החוקרים מסכמים כי מחקר זה, שהוא המחקר היחיד שבו הטיפול ב-HRT נמשך 10 שנים, מדגים כי טיפול ב-HRT שהחל זמן קצר לאחר המנופאוזה מפחית את הסיכון לתוצאה המשולבת של תמותה, התקף לב או אי ספיקת לב, מבלי לגרום לעלייה בסיכון לסרטן שד או לשבץ מוחי.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
